חסר לי רק שורה אחת בסוף במשקל "שום רגש טוב אינו מפציע"..
וכבר אמרתי לך מה דעתי על מלנכוליות צרופה..
"אתה אוהב את הפוזה המלנכולית הזאת, את אומרת. אתה מחפש ומוצא את זה, אתה מכור. אתה לא יכול אחרת. לפעמים אני שונא את הכנות שלך אבל נדמה לי שאת צודקת. אני מחפש ומוצא את זה.
כנרה שאני לא יכול אחרת".
עצב הוא כלי, שלב בדרך ל-
אסור להישאר תקועים,
מכורים.
ואגב, החברים של נטאשה, כמובן.
[ליצירה]
חסר לי רק שורה אחת בסוף במשקל "שום רגש טוב אינו מפציע"..
וכבר אמרתי לך מה דעתי על מלנכוליות צרופה..
"אתה אוהב את הפוזה המלנכולית הזאת, את אומרת. אתה מחפש ומוצא את זה, אתה מכור. אתה לא יכול אחרת. לפעמים אני שונא את הכנות שלך אבל נדמה לי שאת צודקת. אני מחפש ומוצא את זה.
כנרה שאני לא יכול אחרת".
עצב הוא כלי, שלב בדרך ל-
אסור להישאר תקועים,
מכורים.
ואגב, החברים של נטאשה, כמובן.
[ליצירה]
הרעיון והצליל יפה אבל משום מה הכל היה נראה לי מלא סתירות לדוג' :"אותך אדע במעשיי"
מול:"אעבוד ולא אדע את מי"
יש בך מודעות עצומה לישות שמאחוריך אך אתה עדיין כותב שאינך יודע את מי אתה עובד.. דווקא הרעיון של לא להסתכל אחורה אלא כמו שכתבת לדעת במעשים היא לדעתי ידיעה אמיתית יותר. איך ניתן לעבוד ולא לדעת את מי כאשר מעשה העבודה עצמו הוא הידיעה??
[ליצירה]
[ליצירה]
מרהיב!!!!!~!!!!!!
(לא מצליחה למצוא עוד מילים...)
[ליצירה]
אני לא מצליחה לשים את האצבע במדויק עכשיו(ואני קצת קצרה בזמן אני אשתדל למצוא קצת יותר מהמצרך הנדיר הזה ולחשוב יותר טוב)אבל נראה לי שזה קשור לזה שהכל כ"כ צפוי... כ"כ ברור שיש לחתיך חברה ובכלן זאת הוא מתאהב בה וכ"כ צפוי שכשהחברה הקנאית(כמובן) מתערבת החתיך ההורס רוצה להודיע לה שהוא גומר איתה....
אני ממש מעריכה את הרצון לקבל ביקורת והערות עם רצון כזה וכישרון(שרואים שיש) תגיעי רחוק!!!
תגובות