יושב בסתר, בהסתרה עליונה, על צל ש-די אתלונן. מחסי ומצודתי נעלמה מצילי מפח יקוש מסתיר פניו. 'לא תירא מפחד' הוא לחש אבל תוך כדי דיבור הפחיד ופניו הסתיר ממני. מצידי נפלו אלף מימיני רבבה ובעיני הבטתי, ראיתיו מתקרב את היאוש את חוסר התקוה. על שחל ופתן דרכתי רמסוני כפיר ותנין באבן נגפתי רגלי והוא מסתיר פניו... ה' מחסי, הוא מצודתי בו שמתי מבטחי הוא מפלטי גם כי יסתיר פניו גם כי חץ ישלח יומם. גם כי יעמידני מול פחד לילה אקראהו, אך הוא מעלים עיניו כביכול עמי הוא בצרה, בחדרי חדרים באין רואה ולא אראהו, ולא אשגיח בו מביט בי בין חרכים בוכה עמי אך אני בלא דמעות עצוב עמי אך בי כבר לא נותר עצב שמחני כימות עניתני שנות ראיתי רעה שמחני, אבי, שמחני.
<זה לא שיר, זו סתם עצבות שמנסה לפרוץ החוצה ולא כל כך מצליחה>