הכל התחיל בשעת לילה מאוחרת למדי, מרוב לילה נהיה בוקר ואיש לא הבין איך כל זה יכול להיות, איך בלילה אחד קרה כל זה, איך הכל השתנה בשעה שכולם ישנו, בשעה שאיש לא ראה. {איש לא שמע, איש לא הבין, הקץ לאירוניה, הידד לבדיחות הדעת, הרימו על נס את שנינויות הלשון}
אבל דוגרי – אף אחד לא היה אמור להבין שום דבר, מעשה זה לא כוון לאיש, פרט לאותו איש כמובן שהנהן בראשו, והפנים את המסר.
אבל הלילה לא ראה דבר, עיוור, מגשש את דרכו , דופק על המדרכה עם המקל הלבן ההוא. קול שמצטרד.
מעייפות
תגובות