שוב כויה
מתקוה שנגוזה –
שוב כאב
מזיווג שאיננו לי.
שוב הפנמה
שהכל מעם ד' –
שוב הכרה
שהכל לטובה.
חזקי פוקס
-
יליד תשמ"ב. רווק.
חבר מערכת במכון תורני.
לקט יצירות
- הפגישה השלישית – הצד שלה
- ההצעה – הצד שלו
- סוף הפגישה הרביעית – הצד שלו
- תיאורי הפגישה השנייה - הצד שלה
- דרכי יצירה
קשור אלי
- [ליצירה] נכון, קצר וקולע. שה' יתן לך במהרה זיווג משמים ואז ימלא שחוק פינו. [ליצירה]
- [ליצירה] תמי, אני מוכרח לחלוק עלייך בנוגע לשיר הזה. השיר מאוד קצר - דבר שלא אופיני לחזקי - אולם דוקא במיעוט המילים מתגלה הגדולה של השיר. בחזרה על המילה "שוב" ארבע פעמים, הוא מתאר לנו, איך בכל פעם ששידוך מתפקשש לו, חוזר אותו תהליך שוב ושוב, והתהליך עצמו הוא פשוט: כאב ומשם הפנמה שהכל מאת הקב"ה וממילא הכל לטובה. דוקא בכך שהשיר קצר, מתגלה המסר הגדול החבוי בו, שייתכן שהיה מתפספס ביצירה שהמילים בה מרובות. בנוסף, אני חושב שבקיצור היצירה, יש מעין הרגשה שלכותב אין יכולת להביע את עצמו במילים מרובות, כי הוא אמנם מפנים שהכל לטובה, אבל עדיין כואב לו. [ליצירה]
- [ליצירה] קצר מידי וברור מידי אתה יכול הרבה יותר. לא מרגישים אותך כאן. יש אוסף עובדות לא חזקי. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] העם איתך. [ליצירה]
- [ליצירה] אכן, קשה.. אבל כשמגיעים בסוף, כל הכאב נגוז.. בע"ה [ליצירה]
- [ליצירה] אוי... הלוואי ולא נצטרך לעבור את כל זה... חזק ואמץ!!! העם איתך! [ליצירה]
- [ליצירה] אוי... הלוואי ולא נצטרך לעבור את כל זה... חזק ואמץ!!! העם איתך! [ליצירה]
- [ליצירה] קצר וקולע! אהבתי... [ליצירה]
- [ליצירה] אכן, הכל לטובה. קלישה כביכול, אך לא כל אחד מסוגל להאמין שזה כך באמת. בעיקר בזמנים קשים. [ליצירה]
- [ליצירה] יצירה (בלית הגדרה אחרת שעולה לי במוח) מתוקה. מבט פשוט ואמיתי על העולם. אשריך! ושטה: אני הבנתי מהיצירה שהדגש הוא על ההפנמה שהכל מאת הקב"ה, ומתוך כך מגיעים להכרה שהכל לטובה. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה זה עתה שוחחתי עם מישהו בטל' על הנושא של הסילוקים, והוא הזכיר לי שיש גם את "הסילוק דזולת" שחיבר רבי שלמה הבבלי "על הרי בשמים סוב ודמה לך דודי", שבכתבי יד איננו מוגדר כ"סילוק", אולם פליישר בספרו על היוצרות מגדיר אותו כך, בגלל שהוא מסמן סוף הרחבה פיוטית. (הערה חשובה - לא עיינתי בגוף הספר, אלא אני מסתמך על דברי הידיד.) [ליצירה]
- [ליצירה] מענה לתגובות ב"ה מענה לתגובות: לבן - השאלה מה אתה מגדיר "ניגוני חזנות", אם הכונה לחזנות של בעלי תפילה, משהו בסגנון של הגלות של פולין - אז התשובה היא חיובית. אם אתה מתכוין לניגונים מסולסלים של "חזנים", משהו בסגנון של הגלות של גרמניה - אז התשובה היא שלילית. רועה - א. היצירה בנויה במשקל הארץ-ישראלי (מס' קבוע של מילים בכל שורה) ב. המבנה הוא המבנה הארץ-ישראלי היסודי, כשהיצירה עצמה בנויה בסגנון הקלירי היותר מפותח. ג. בושתי ונכלמתי, אבל מעולם לא עיינתי בקדושתא של ר' שלמה אבן גבירול. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה רדף היקר, מאז שנת תשל"ג, כשהעסקנים החלו להשתלט על הרבנות הראשית ולעשות בהם כרצונם. המצב ברבנות איננו תקין. מינויים נכבדים נעשים מסיבות פוליטיות, ללא קשר לשאלה מי התלמיד חכם הכי מתאים לתפקיד. במצב הנוכחי יש לנו שני רבנים ראשיים, שאינם ראויים לתפקיד. ואודה ואתוודה, לענ"ד בבחירות האחרונות לרבנות הראשית - היו אמנם תלמידי חכמים גדולים שהתמודדו - אולם אף אחד מהם לא היה ברמת גדלות מספיקה עבור הכהונה הרמה. הבעיה עם הרבנים הראשיים הנוכחים מתבטאת, הן במעשים האישיים שלהם ובפרשיות הרבות הנקשרות לשמם, והן בהוראות הלכתיות שלהם, והאחרונה כאילו עדיפים היתרים מחודשים לעבודת הקרעקע בשביעית על פני היתר מכירת הקרקעות (ואנכי בער ולא אדע, איזו עדיפות יש להיתרים מחודשים של הגאון החזו"א זצ"ל המנוגדים לדברי כל רבותינו האחרונים, על היתר המכירה שהתפשט בישראל בעקבות הוראות של רבן של כל בני הגולה הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל מקובנא, ושכל מורי ההוראה הנושאים בעול הצבור פסקו כמותו - ואפילו השרף מבריסק זצ"ל שהתנגד לשיטת הגרי"א זצ"ל התיר את מכירת הקרקעות ע"פ חידושו הידוע של הגרנ"ה זצ"ל - ואלד"מ הו"א דיש כאן מחשבות אחרות שאין להן קשר להלכה וד"ל.) עם זאת, כאשר הרבנים הראשיים עושים דבר ראוי - יש צורך לתמוך בהם; ויש לדון על כל דבר שהם עושים האם הוא ראוי אם לאו. הרב הראשי האשכנזי הנוכחי, שם לו למטרה נעלה, לנסות לתקן את הפרצות בענינים השונים, בכל הנוגע לביצוע דברים מתוך ידיעת ההלכות. כך הוא מנסה לתקן את ענין משגיחי הכשרות שהיה פרוץ עד עתה - ובוודאי שיש צורך לתמוך בו בזה. לאחר הקדמות אלה, נגיע לנידון דידן: האם ראוי שרק אנשים שיודעים את הלכות קידושין ואת המנהגים השונים של העדות יסדרו קידושין? ודאי. האם התקנות המוצעות הגיוניות? לא. אם ראש ישיבה יודע את ההלכות - מן הראוי שיוכל לסדר קידושין לכולם, ואם אינו יודע - שלא יכול לסדר גם לבני ישיבתו. מן הראוי שיקיימו קורסים בעניני ההלכות השונות והמנהגים השונים, ורק מי שלמד בקורס ועבר את הבחינה בהצלחה - יוכל לסדר קידושין. [ליצירה]
- [ליצירה] פירוש ליצירה ב"ה פירוש לביטויים קשים ומקורות חז"ל: מגן – [סימן א"ב שבעה בתים בני ארבעה טורים – בכל טור ארבע מילים] בית א: שורה 2 – בן-רחב: כדברי חז"ל עה"פ "בבנותייך גבך בראש כל דרך ורמתך עשית בכל רחוב ולא היית כזונה לקלס אתנן", 'יבוא בן המקולקלת שתקנה מעשיה ויוכיח בן המתוקנת שקלקלה מעשיה' – 'יבוא ירמיהו שהוא מבני בניה של רחב ויוכיח ישראל שקלקלו מעשיהן'. (פסיקתא דרב כהנא, דברי ירמיהו, עמ' 227 במהדורת מנדלבוים) שורה 3 – גלים המסומנים – כדברי חז"ל עה"פ "צהלי קולך בת גלים הקשיבי לישה ענתות", 'מה גלים מסומנים בעולם אף אבותיכם מסומנים בעולם'. (פסיקתא דרב כהנא, דברי ירמיהו, עמ' 225 במהדורת מנדלבוים) הצבי – ארץ ישראל, ע"פ הפסוק: "...ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי" (ירמיהו ג' יט'). בית ב: שורה 1 – הוריותו – נבואתו, כדברי הפייט: "יקוש היתה הוריתו" (יניי, בקדושתא לשבת דברי, מחזור פיוטיי רבי ייניי ח"ב עמ' 300) שורה 2 – ובצאתו ממעי-אמו שח שיחות – כדברי חז"ל עה"פ "בטרם אצרך בבטן ידעתיך" וגו', שביציאתו של ירמיהו לעולם זעק זעקה גדולה כבחור ואמר: "מעי מעי אוחילה קירות לבי הומה לי לבי לא אחריש" איברי זעו עלי שבר על שבר פתח פיו והוכיח את אמו: אמי לא עברתני כדרך הנשים ולא ילדתני כדרך היולדות, שמא היו דרכייך כדרכי כל הסוטות ונתת עינייך באחר, ככתוב: "ומצח אשה זונה היה לך", אמרה: מה ראה זה לומר בי כך? אמר: לא עלייך אמי אני מתנבא אלא על ציון וירושלים. אמר הקב"ה: עד שלא יצרתיך במעי אמך התנבאת על עמי. (פסיקתא רבתי, פרשה כו, דף קכט ע"ב במהדורת איש שלו') שורה 3 – זעק בקול – כדאיתא במדרש הנ"ל שזעק זעקה גדולה כנער. נגד ארחות – נגד דרכי ירושלים ויהודה. שורה 4 – דחות – במטרה שידחו את החטאים שלהם וישובו בתשובה. בית ג: שורה 1 – טרף וגו' – כדברי חז"ל: בנימין כל הימים שהיה במעי אמו לא מתה וכיון שיצא ממנה מתה כך ירמיה כל הימים שהיה בירושלים לא נחרבה וכיון שיצא ממנה נחרבה. (פסיקתא דרב כהנא, דברי ירמיהו, עמ' 237 במהדורת מנדלבוים) טרף בוקר – בנימין, ע"פ הפסוק: "בנימין זאב יטרף..." (בראשית מט' כז'). בית ד: שורה 1 – מכרוב וגו' – כדברי חז"ל, עשר גליות גלתה שכינה וכו' עשרה גלויות גלתה שכינה, מכרוב לכרוב וכו' שלוש שנים ומחצה שרתה שכינה בהר הזיתים והכריזה שלוש פעמים בכל יום: "שובו בנים שובבים ארפה משובותיכם", כיון שלא חזרו החלה פורחת באויר ואומרת: "אלך אשוב אל מקומי". (פסיקתא דרב כהנא, דברי ירמיהו, עמ' 234 במהדורת מנדלבוים) מכרוב – התחנה הראשונה שממנה השכינה גלתה היא מהכרוב. שורה 2 – ונחה בפינה – בהר הזיתים. שורה 3 – סוררים שובו – "שובו בנים שובבים ארפה משובותיכם" (ירמיהו ג' כב'). שורה 4 – שושנה – השכינה, ע"פ הפסוק "כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות" (שה"ש ב' ב'). בית ה: שורה 1 – אם שבעה – השכינה, כדברי חז"ל שירמיהו ראה את השכינה לבושה שחורים ומתאבלת, ושאל אותה מי היא ואמרה לו שהיא אם שבעה וכו'. (פסיקתא רבתי, פרשה כו, דף קלא ע"ב במהדורת איש שלו') שורה 2 – צדיק הוכיח סוטה פרועה – כדברי חז"ל: אמר ירמיהו לישראל: אומר לכם למה הייתי דומה? לכהן גדול שבא להשקות אישה את המים המרים, כיון שפרע שערה ראה שהיא אמו; הייתי סבור שאני מתנבא עלייך דברי נחומים והריני מתנבא עלייך דברי פורענות. (פסיקתא רבתי, פרשה כו, דף קכט ע"ב במהדורת איש שלו') בית ו: שורה 2 – שבט – שוט, "שבטך ומשענתך המה ינחמוני" (תהלים כג' ד'). שורה 3 – תחת היות להם לאוצר – במקום שדברי ירמיהו יהיו רק ד"ת שהם אוצר. שרשרת הפסוקים: "דברי ירמיהו" וגו' – הפסוק הראשון בהפטרה, מתקשר לסוף הבית הקודם. "בבנותייך גבך" וגו' – מקור המדרש הנזכר בבית א שורה 2 "צהלי קולך" וגו' – מקור המדרש הנזכר בבית א שורה 3 "מעי מעי" וגו' – הפסוק שאמר ירמיהו בעת לידתו כדברי המדרש הנזכר בבית ב "וימנעו רביבים" וגו' – הפסוק שממנו אנו למדים במדרש הנ"ל שירמיהו הוכיח את אמו. "שובו בנים" וגו' – הפסוק שאמרה השכינה בשהותה בהר הזיתים לפי המדרש הנזכר בבית ד. "אלך אשובה" וגו' – הפסוק שאמרה השכינה כשפרחה למעלה לפי המדרש הנ"ל. בית ז: שורה 1 – "בצר להם ישחרו בנים" – מתקשר לסוף פסוק האחרון בשרשרת הפסוקים, וכמו-כן לסוף הבית הקודם. שורה 3 – "ערירי" – אברהם אבינו. "אשר חשק בבנים" – נזכר בשל השורה הבאה שבה מדובר על הבטחת א"י לאברהם אבינו שנאמרה בברית בין-הבתרים, שבו הביע אברהם אבינו את חששו: "ד' א-להים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי..." (בראשית טו' ב'). שורה 4 – באמונים – באמונה, שאברהם אבינו האמין להבטחתו של הקב"ה, ככתוב: "והאמין בד' ויחשבה לו צדקה" (בראשית טו' ו'). מחיה – [סימן תשר"ק שבעה בתים בני ארבעה טורים – בכל טור ארבע מילים] בית א: שורה 1 – תחוללת וכו' – מקושר לסוף המגן, שלאחר שאברהם דבר על ערירותו, נתנה שרה את הגר, שתפקד ממנה. תחוללת – שרה אמנו, ע"פ הפסוק: "הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם" (ישעיהו נא' ב'). שורה 3 – רבוי – "הרבה ארבה את זרעך" (בראשית טז' י'). בית ב: שורה 1 – צור – הקב"ה. לערלה – הגר הגויה. שורה 2 – פרא אדם – ישמעאל, "והוא יהיה פרא אדם" (בראשית טז' יב'). לתרעלה – שיהיה לרעל עבור ישראל. שורה 3 – ערב התאכזרו וכו' – כדברי חז"ל על נבואת ישעיהו "משא בערב" וגו' ששמונים אלף פרחי כהונה ברחו לתוך חיילותיו של נבוכדנצר והלכו לישמעאלים. אמרו להם הכהנים: תנו לנו לשתות; הביאו לפניהם מיני מלוחים ונודות נפוחים, אמרו להם הישמעאלים: אכלו ושתו. כיון שהיה אחד מהם פותח הנוד היתה הרוח נכנסת בו ונחנק. (ירושלמי מסכת תענית פ"ד ה"ו) ערב – צאצאי ישמעאל שישבו בערב. שורה 4 – סדום הוכיח – ישעיהו הנביא שהוכיח את ישראל ואמר: "כסדום היינו" וגו' (ישעיהו א' ט'). מקדם – עוד לפני חורבן בהמ"ק. גילה – במשאו על ערב, שהישמעאלים יהרגו כך את עם ישראל. בית ג: שורה 1 – נביאים וכו' – כדברי חז"ל שהקב"ה שאל את ישראל: 'אבותיכם שחטאו היכן הם?' והם ענו לו: "והנביאים הלעולם יחיו"?! והשיב להם הקב"ה: 'אע"פ שמתו נבואתם קיימת'. שורה 2 – מבכי תמוז – עובדי עבודה זרה, ע"פ הפסוק: "...והנה שם הנשים יושבות מבכות את התמוז" (יחזקאל ח' יד'). שורה 3 – עברתם – החטא שלהם. בית ד: שורה 1 – יורדי דומה – הרשעים שעתידים לרשת גהינם, ע"פ הפסוק: "לא המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומה" (תהלים קטו' יז'). שורה 2 – טפשים מדעת – שברוב טפשותם אינם מכירים. שורה 3 – חומץ בן יין וכו' – כדברי חז"ל, שבשעה שלכדו את מנשה המלך שמוהו בכירה של נחושת והסיקו תחתיו אש. כיון שראה שצרתו צרה לא הניח ע"ז בעולם שלא הזכירה. כיון שלא הועיל כלום, אמר: 'זכור אני שהיה אבא מקריא אותי הפסוק הזה בבית הכנסת: "בצר לך" וגו', הרי אני קורא אותו, אם עונה אותי – מוטב, ואם לאו – הרי כל האלילים שוים'. והיו מלאכי השרת מסתמין את החלונות שלא תעלה תפילתו של מנשה לפני הקב"ה. והיו מלאכי השרת אומרים לפני הקב"ה: 'רבש"ע, אדם שעבד ע"ז והעמיד צלם בהיכל אתה מקבלו בתשובה?!' השיב להם הקב"ה: 'אם איני מקבלו בתשובה, הריני נועל הדלת בפני כל בעלי תשובה'. מה עשה הקב"ה? חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד ושמע תחינתו. (ירושלמי מסכת סנהדרין פ"י ה"ב) חומץ בן יין – מנשה המלך, שהיה רשע בן צדיק. חומץ בן יין – הביטוי ע"פ המעשה המובא בירושלמי מסכת מעשרות פ"ג ה"ד. שורה 4 – זונח-אל וכו' – מכיון שזנח את האל האמיתי והלך אחרי האלילים פשוט שלא יועילו לו. בית ה: שורה 2 – בזכרון תורה – במה שזכר מהתורה שהקריא לו אביו חזקיהו. שורה 3 – דרי-מעלה – המלאכים. בית ו: שורה 1 – אמיד – הקב"ה, שהכל שייך לו, ואינו חסר מאומה. שורה 3 – אנשי תוכחה – הנביאים שמוכיחים את ישראל. שרשרת הפסוקים: "אשר היה" וגו' – הפסוק השני בהפטרה, מתקשר לסוף הבית הקודם. "משא בערב" וגו' – מקור המדרש הנזכר בבית ב שורות 3-4. "אבותיכם איה הם" וגו' – מקור המדרש הנזכר בבית ג. "וכהצר לו" וגו' – מקור המדרש הנזכר בבית ד שורות 3-4 ובבית ה. "בצר לך" וגו' – הפסוק שאמר מנשה כנזכר במדרש הנ"ל. בית ז: שורה 1 – למוכחים וכו' – מתקשר לסוף פסוק האחרון בשרשרת הפסוקים, וכמו-כן לסוף הבית הקודם. למוכחים – לישראל שמוכחים בידי הנביאים. שורה 2 – ובעבורם – בעבור האבות. דובקי תועבות – הדבקים בעבודה זרה. שורה 3 – מרבי משובות – המרבים בחטאים. שורה 4 – צריכי אובות – המתים שנצרכים לאוב על מנת לתקשר עם החיים. משולש – [סימן יצחק יחזקאל הלוי (כפול) שבעה בתים בני ארבעה טורים – בכל טור ארבע מילים] בית א: שורה 1 – יודע עתידות וגו' – מקושר לסוף המחיה, שד' היודע עתידות הוא זה שיחיה לעתיד לבוא המתים. יודע עתידות – הקב"ה. שורה 2 – יער הלבנון – ביהמ"ק, ע"פ הפסוק: "ויבן את בית יער הלבנון..." (מל"א ז' ב'). שורה 3 – צאנו – ישראל. גנון – על מנת להגן עליו. בכל מלוא – בכל העולם. שורה 4 – צופים – נביאים. שופר – שהם כמו שופר שלו. בית ב: שורה 1 – חשופי שת – הגויים, ע"פ הפסוק: "...וחשופי שת ערות מצרים" (ישעיהו כ' ד'). אבן שלמה – ביהמ"ק, ע"פ הפסוק: "והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה" (מל"א ו' ז'). שורה 2 – חזירים – הגויים, ע"פ הפסוק: "יכרסמנה חזיר מיער..." (תהלים פ' יד'). שורה 3 – קריה עליזה – ירושלים. בית ג: שורה 1 – ידיים ורגליים וכו' – כדברי חז"ל, שירמיהו היה רואה ידיים ורגליים מקוטעות ומושלכות לדרכים והיה נוטלם ומחבקם ומנשקם ונותנם לתוך טליתו ואומר להם: 'בני, לא כך הייתי אומר לכם: תנו לד' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף?!' (פסיקתא דרב כהנא, דברי ירמיהו, עמ' 232 במהדורת מנדלבוים) באסטרטא – ברחוב סלול, ע"פ הירושלמי: "רבי שמואל בר חייה בר יודה בשם רבי חנינה: התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו – חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא, ברם ההוא דאזל ליה באיסטרטא – לא בדה." (ברכות פ"א ה"א), ופירש באוצר התלמוד הירושלמי (כרך א' עמ' 376) שהמילה איסטרטא פירושה רחוב סלול ומרוצף, והיא לקוחה מהמילה היוונית סטראטא. שורה 2 – ישר – ירמיהו. שיירי שחיטה – מה שנותר מהריגת ישראל. שורה 4 – לו שמעתם לפליטה – אם הייתם שומעים בקולי הייתם נצלים ממות. בית ד: שורה 1 – זרע כה יהיה – ישראל שהם הזרע שעליו הבטיח הקב"ה לאברהם אבינו "כה יהיה זרעך" (בראשית טו' ה'). שורה 4 – קרות אמן לא עונים – כדברי חז"ל עה"פ "ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם": אל תהי קורא 'בנים לא אמון בם' אלא 'בנים לא אמן בם' – שלא היו רוצים לענות אמן אחר הנביאים בשעה שהיו מברכים אותם. (ספרי האזינו פיסקא שכ) בית ה: שורה 1 – אמר קנוא ונוקם וכו' – ע"פ דברי חז"ל, שאמר הקב"ה לירמיהו: טול כוס החימה והשקה את הגויים. נטל ירמיהו הכוס ושאל: למי אשקה תחילה? השיב לו הקב"ה: את ירושלים וערי יהודה השקה תחילה. כיון ששמע ירמיה כך פתח פיו וארר את יומו: "ארור היום אשר יולדתי בו". אמר ירמיהו לישראל: אומר לכם למה הייתי דומה? לכהן גדול שבא להשקות אישה את המים המרים, כיון שפרע שערה ראה שהיא אמו; הייתי סבור שאני מתנבא עלייך דברי נחומים והריני מתנבא עלייך דברי פורענות. (פסיקתא רבתי, פרשה כו, דף קכט ע"א במהדורת איש שלו') קנוא ונוקם – הקב"ה. לתמים – לירמיהו. שורה 4 – חי עולמים – הקב"ה. בית ו: שורה 1 – דמיון דברים – שהמשל דומה למה שהקב"ה אמר לו. שורה 3 – כונס חדרים – הכה"ג שנכנס ביוה"כ בתוך קה"ק שהוא חדר בתוך חדר. בית ז: שורה 3 – יהי ארור יום הולדתי – כדברי חז"ל במדרש הנ"ל שעל דבר זה אמר: "ארור היום אשר יולדתי בו" (ירמיהו כ' יד'). שורה 4 – ירושלים בגלותה – על גלות ירושלים. שרשרת הפסוקים: "ויהי בימי יהויקים" וגו' – הפסוק השלישי בהפטרה, מתקשר לסוף הבית הקודם. "תנו לד' אלהיכם" וגו' – מקור המדרש המובא בבית ג'. "ויאמר אסתירה" וגו' – מקור המדרש המובא בבית ד'. "אל כל אשר אשלחך" וגו' – מקור המדרש המובא בבתים ה'-ז'. "ארור היום" וגו' – הפסוק שאמר ירמיהו כנזכר במדרש הנ"ל. פיוט חי: [ללא סימן חרוז אחיד עשרה טורים – בכל טור חמש מילים] שורה 1 – ברוך אתה – קישור לפסוק האחרון בשרשרת הפסוקים. מקדיש נביאים – קישור לסוף המשולש, וכן לפסוק המסיים באופן מסורתי את פסוקי המשולש: "ואתה קדוש" וגו'. שורה 2 – חברים – ישראל. שורה 7 – דבר דברי הדברים – כדברי חז"ל, שכל מקום שנאמר בו "דבר" או "דברי" או "דברים" אלות ותוכחות הוא. כתוב: "אלה הדברים אשר דבר משה", מה כתוב לאחר מכן? "מזי רעב ולחומי רשף"; כתוב: "דבר ד' אשר היה אל הושע בן בארי", מה כתוב לאחר מכן? "כי אתם לא עמי"; כתוב: "דברי ירמיהו בן חלקיהו", מה כתוב לאחר מכן? "אשר למות למות ואשר לשבי לשבי ואשר לחרב לחרב". (פסיקתא דרב כהנא, דברי ירמיהו, עמ' 229 במהדורת מנדלבוים) שורה 8 – משה הושע וירמיהו – הנביאים הנזכרים במדרש הנ"ל. הברים – הנקיים. שורה 9 – השיבנו אליך ונשובה – ע"פ הפסוק: "השיבנו ד' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם" (איכה ה' כא'). פוקח עורים – כמו שאתה פקוח עיני העורים כן פקח עינינו לשוב אליך. שורה 10 – יוצר יצרים – כי כל חטאנו בה מחמת שאתה יצרת בנו את היצר הרע. פיוט שלפני הקדושה המוקדמת: [קיקלר סימן יצחק יחזקאל ביר(בי יעקב לוי הלוי) – מושלם בפיוט הבא שלושה עשר בתים בני שלושה טורים – בכל טור חמש מילים עם שתי מחרוזות מתחלפות] בית א: שורה 1 – יודע יצר – קישור לסוף הפיוט הקודם. חי לעד וקיים לנצח – קישור לשורה "חי וקיים" וכו'. שורה 2 – לא ישכח – ומכיון שהוא יודע את יצרנו הוא יודע שהחטא איינו נובע מעצותנו, ולכן למרות חטאינו איננו שוכח אותנו. רעית דוד צח – ע"פ הפסוק: "דודי צח ואדום דגול מרבבה" (שה"ש ה' ו'). רעית דוד צח – ובנוסף הוא לא ישכח אותנו כי הוא כביכול נשא אותנו במעמד הר סיני לאישה. בית ב: שורה 1 – קוראים מבור תחתיות – ע"פ הפסוק "קראתי שמך ד' מבור תחתיות" (איכה ג' נה'). שורה 2 – אשר תחת חטאים יראה זכויות – ובקשתם שתחת חטאינו יראה ד' זכויותינו. שורה 3 – ויציל – ובנוסף בקשתנו שיציל. גוזלים – ישראל. אריות – הגויים. בית ג: שורה 1 – חברות עגונות וכו' – ע"פ דברי חז"ל, שאמרה אישה לרעותה: "למה יצאת לשוק?! לא יצאת לשוק מימייך!" וחברתה עונה לה: "מכסה אני ממך?! קשה היא מכת הרעב, איני יכולה לסבול." והן אוחזות זו בזו, וחוזרות ומבקשות בתוך העיר ולא היו מוצאות ומגפפות את העמודים ומתות ובניהם יונקי חלב מהלכים עליהן ומושכיהם דדיהן לפיהם לינוק ומתים ברעב. (פסיקתא רבתי, פרשה כו, דף קל ע"ב במהדורת איש שלו') שורה 2 – צפדון עורם – ע"פ הפסוק: "...צפד עורם על עצמם..." (איכה ד' ח'). בית ד: שורה 1 – קטנים וכו' – ע"פ המשך דברי חז"ל הנ"ל. יהלכו גויותם – יהלכו על הגוויות של אמותם. בית ה: שורה 1 – ילדיהן וגו' – ע"פ הפסוק: "ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן..." (איכה ד' י'). שורה 2 – מבלי דעת – מבלי שהאבות ידעו. בית ו: שורה 1 – חמרמרו מעי – ע"פ הפסוק: "כלו בדמעות עיני חמרמרו מעי..." (איכה ב' יא'). בית ז: שורה 2 – גם בחטאם וכו' – כדעת רבי מאיר (ספרי האזינו פיסקא שח) שורה 3 – אשר הם כולם וכו' – וגם לפי רבי יהודה (בספרי הנ"ל) שלא נקראו בניו, הרי הם כולם מעשי ידיו. בית ח: שורה 1 – בעת שוכנו בציון – ע"פ הפסוק: "ונקיתי דמם לא נקיתי וד' שוכן בציון" (יואל ד' כא'). בית ט: שורה 1 – אז – כשד' ישכון בציון. שורה 2 – כהחרבת וכו' – ע"פ דברי חז"ל, ש"עלה אריה במזל אריה והחריב את אריאל על מנת שיבוא אריה במזל אריה ויבנה אריאל", עלה נבוכדנצר בחודש אב והחריב את ביהמ"ד על מנת שיבוא הקב"ה בחודש אב ויבנה את ביהמ"ק. (פסיקתא דרב כהנא, דברי ירמיהו, עמ' 239 במהדורת מנדלבוים) בית – ביהמ"ק. קהילת – שבו נקהלים. המוניך – ישראל. שורה 3 – במזל אריה – כמו שנבוכדנצר החריב את ביהמ"ק בחודש אב, כן הקב"ה יבנה את ביהמ"ק בחודש אב. מעוניך – ביהמ"ק שהוא מקום מושבו של עיקר השראת השכינה של הקב"ה בעולמו. בית י: שורה 1-2 – להאיר וכו' – ע"פ הנוסח הארץ-ישראלי בסיום ברכת המאורות: "תאיר אורך על ציון ותזרח בכבודך על ירושלים". בית יא: שורה 1 – עדיך – אליך. שורה 2 – מטמאי – אבותינו שטמאו. ועדיך – את ביהמ"ק. שורה 3 – עבדיך – למרות שהם עבדיך. בית יב: שורה 1 – יום כפור וכו' – ע"פ דברי חז"ל, שבו ביום שהרגו לזכריה בן יהוידע עברו שבע עבירות – הרגו כהן ונביא ודיין, ושפכו דם נקי, וטמאו את העזרה, וחללו שבת ויוה"כ. (ירושלמי מסכת תענית פ"ד ה"ו) במות יהוידע – בעקבות המוות של יהוידע הכהן הגדול. שורה 3 – בנו – זכריה שהיה בנו של יהוידע הכהן הגדול. בית יג: שורה 1 – נבואת המקדש – הנבואה שניבא זכריה בן יהיודע בביהמ"ק. שורה 2 – העוברים על מצות – ע"פ נבואת זכריה בן יהוידע: "כה אמר הא-להים: למה אתם עוברים את מצוות ד' ולא תצליחו, כי עזבתם את ד' ויעזוב אתכם" (דהי"ב כד' כ'). נערץ ונקדש – קישור לקדושה המוקדמת. פיוט שאחרי הקדושה המוקדמת: [סימן (יצחק יחזקאל ביר)בי יעקב לוי הלוי – המשך מהפיוט הקודם שלושה עשר בתים בני שלושה טורים – בכל טור חמש מילים עם שתי מחרוזות מתחלפות] בית א: שורה 1 – בעלות וכו' – ע"פ המשך דברי חז"ל הנ"ל, כיון שעלה נבוזראדן שאל מהו הדם המבעבע, אמרו לו דם פרים ואילים וכבשים שהוקרבו על גבי המזבח, הלך ושחט פרים אילים וכבשים, ועדיין היה הדם מבעבע; כיון שלא הודו לו תלאן בגרדום, אמרו: הואיל והקב"ה רוצה לתבוע דמו מידינו נתודה. אמרו לו נביא אחד היה מתנבא עלינו מה שאתה עתיד לעשות והרגנוהו, מייד הביא שמונים אלף פרחי כהונה ושחטו עליו ועדיין הדם תוסס, גער בדם ואמר: אתה רוצה שאאבד כל אומתך עליך?! מייד נתמלא הקב"ה רחמים ואמר: מה זה שהוא בשר ודם ואכזרי נתמלא רחמים על בני, אני שכתוב בי "כי אל רחום" וגו' על אחת כמה וכמה, מייד רמז לדם ונבלע במקומו. תקיף – נבוזראדן. תקיף – קישור לסוף הקדושה המוקדמת. שורה 3 – ולא הודו – על האמת. בית ב: שורה 2 – למרות המעשים – שעשה. בית ג: שורה 3 – בקריה – בירושלים, שנקראת "קריה נאמנה" (ישעיהו א' כא'). בית ד: שורה 3 – אדיר – הקב"ה. קל וחומר – מנבוזראדן, כדברי חז"ל הנ"ל. בית ה: שורה 1 – קדוש וכו' – ע"פ דברי חז"ל, ששמונים אלף פרחי כהונה ברחו להם לתוך קלתותיהם של בהמ"ק וכלם נשרפו ונשתייר מהם רק יהושע בן יהוצדק שנאמר: "הלא זה אוד מוצל מאש". (ירושלמי מסכת תענית פ"ד ה"ו) קדוש – הקב"ה. שורה 2 – רק אחד – הוא יהושע בן יהוצדק. שורה 3 – כעבור שנים – כעבור שבעים שנה, בתחילת ימי ביהמ"ק השני. בית ו: שורה 1 – בין וכו' – ע"פ דברי חז"ל, שאם ישובו ישראל בתשובה יקויים בהם נחמות יחזקאל, ואם לאו יקוימו תוכחות ירמיהו. (פסיקתא דרב כהנא, דברי ירמיהו, עמ' 226 במהדורת מנדלבוים) שני כהנים – ירמיהו הכהן ויחזקאל הכהן. שורה 2 – רווח ליהודים – ע"פ הפסוק: "...רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר..." (אסתר ד' יד'). שורה 3 – ימאנו לשמוע – בקול התוכחה. כשדים – בבלים. בית ז: שורה 1 – לא שמעו וכו' – ע"פ דברי חז"ל: מי גרם לישראל להיות מנובלים ומטופשים? שלא הוחכמו בדברי תורה. (ספרי האזינו פיסקא שט) שורה 2 – להבל שוחים – ולכן השתחוו לעץ ואבן שאין בהם ממש. בית ח: שורה 1 – ועודי ועד – ישראל שהיו מתועדים יחד בביהמ"ק. בית י: שורה 2 – זכרו וכו' – ע"פ דברי חז"ל: זכור ימות עולם – כל זמן שהקב"ה מביא עליכם יסורים תזכרו כמה טובות ונחמות עתיד לתת לכם לעתיד לבוא. (ספרי האזינו פיסקא שי) המים המרים – הייסורים שהם מרים. שורה 3 – מתיר אסורים – שהוא עתיד להתיר אתכם מבית אסורים בגלות. בית יא: שורה 1 – לא תשכחו וכו' – ע"פ המשך דברי חז"ל הנ"ל: בינו שנות דור ודור – זה דורו של משיח שיש בו שלושה דורות. בית יב: שורה 3 – רחוקים – ישראל שמתרחקים בעוונותיהם מאביהם שבשמים. בית יג: שורה 1 – לארץ חמדה – ע"פ הפסוק: "וימאסו בארץ חמדה..." (תהלים קו' כד') שורה 3 – ושם נקדישו – קישור לשורה שלפני הסילוק. סילוק: [ללא סימן מספר מילים לא קבוע] שורה 1 – תתגדל ותתקדש – קישור לשורה שלפני הסילוק. שורה 7 – העליונים – המלאכים. שורה 8 – ברבבות המונים – ברבבות רבבות המוני המונים של מלאכים. שורה 11 – לעומת מראה הקשת – לעומת מראה דמות כבוד ד' שהוא כמראה הקשת, כדברי הנביא יחזקאל (יחזקאל א כח). שורה 12: בקדושה משולשת – בחזרה שלוש פעמים על המילה "קדוש". [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה מיכל היקרה, כעת העירו לי שישנה בעיה בצורת הופעת הפרק בדפדפן אקספלורר, שבגללה הפרק לא מופיע במלואו (אני משתמש בדפדפן פיירפוקס, ועל כן לא שמתי לב לזה). אני אשתדל לראות אם ניתן לתקן את הבעיה. חזקי. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה מיכל היקרה, א. "ומלאכיו נטהרים מקרבת לאומים"; בקדושת יוצר: "וכולם פותחים את פיהם בקודשה ובטהרה" - ונשאלת השאלה ממה המלאכים צריכים להטהר? ובפרקי היכלות מופיעה בתשובה שמדובר במלאכים שיורדים לעולם השפל שלנו, והם צריכים להטהר מהלכלוך שנדבק בהם בעקבות הקרבה לגויים. ב. "ישעה תפילת פרה גועה"; כשכתבתי את היצירה ההיה לי משום מה במוח שהפרות שהביאו את הארון מפלישתים וכו' התפללו, לאחר-מכן נזכרתי שהם רק שוררו שירה לקב"ה, ואכן גם את הבית הזה אני צריך לכתוב מחדש. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה ולגבי תוארו של מרן הרב צביהודה זצ"ל, הריני מורגל לכתוב כך את שמו, וכל קורא יקרא כרצונו. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה רדף היקר, השימוש על ידך במושג "השמצות" הינו מוטעה. כל המידע הנזכר בפרק לגבי הארגון הינו אמיתי. א. "אני ראיתי לא מזמן באחד העיתונים, אמרה של אדם שקורא לעצמו רב, שאמר שזוגות צעירים צריכים להתחתן, ולא לחשוש מה יקרה עם הילדים, כי הרבנים תמיד יכולים להתיר להם 'להמנע' כהגדרתו" – דבר זה אכן קרה. אחד מחברי הארגון, שעומד בראש ישיבת הסדר, אמר דבר זה. ב. "לפני כמה שנים ראיתי מאמר במעריב שם תיארו איך ה'גבורים' האלה מצוהר נלחמים ב'דינוזאורים' – הם התכוונו לר' אברום והרב אליהו – והם ינהיגו את הציונות הדתית להשקפה ריאלית, ללא התעקשות על ארץ ישראל, ועל דבקות בהלכה, ועוד כל מיני הבלים." – דבר זה אכן קרה. מאמר שבו נכתב כך, אכן פורסם לפני כמה שנים במעריב. ג. "ביטויים שלהם כלפי מורנו ורבותינו, או שמא יש לומר 'הבד"ץ של קרית-משה' כפי שהם כונו על ידם" – דבר זה אכן קרה. אחד מחברי הארגון, שעומד בראש ישיבת הסדר, ומפורסם בצבור, כינה כך ברבים את מרן רה"י שליט"א ואת הגר"מ אליהו שליט"א. ד. "ומסתיים בהצהרה, שאם התורה מצווה על משהו שאיננו מוסרי בעיניך – אינך חייב לקיים את ההלכה." – דבר זה אכן קרה. במו עיני ראיתי "פסיקה" של אותו אדם הנזכר בסעיף הקודם, שבה "נפסק" כך. ה. "כמו ש'פסק' אותו 'מטיל דופי בקדשים ובמסורת החכמים' כפי שהגדיר אותו ר' אברום." – דבר זה אכן קרה. מרן רה"י שליט"א אכן כתב מכתב, שפורסם ברבים, לגבי אותו אדם, ושם הוא כותב עליו כי הוא מנצל "כל בימה ועיתון לדבר נגד רבנים ודעותיהם, להטיל דופי בקדשים ובמסורת החכמים". ו. "היתה לי פעם משודכת, שבת-דודתה התחתנה בחתונה רפורמית, אז לפני החתונה ה'אמיתית' הביאו רעבעלאך מצוהר שיחתן אותם 'על פי ההלכה'." – דבר זה אכן קרה. (בהנחה שהמשודכת לא שיקרה לי...) לעומת זאת המסקנה של אביאל לגבי אותם אישים הנזכרים בדוגמאות דלעיל: "הגרעין הקשה של צוהר – לא אלה שלהם כיוונתי באמרה היידישאית – הם אנשים חסרי-מצפון, שרוצים לעקור את הדת מקרבנו." – הינה חוות דעת אישית של הדמות, שמתאימה למה שבחורים רבים בישיבה חשים, ועל כן שמתיה בפיו. כמו-כן, המסקנה שלו לגבי תלמידי-חכמים שמשתפים פעולה עם הארגון: "יש שם מיעוט שעליהם נאמר: 'פאר געלט באקומט מען אלץ, נאר קיין שכל ניט' –בכסף אפשר להשיג הכל, חוץ משכל..." – הינה חוות דעת אישית כנ"ל. כללו של דבר, לא "השמצתי" – אלא אמרתי דברי-אמת. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה כעת תיקנתי את התקלה, והפרק אמור להופיע במלואו גם בדפדפן אקספלורר. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר אופטימי! ב"ה הסיומת של השיר היא שאנחנו צריכים לבטוח בד' והוא יושיע אותנו, וזה דבר אופטימי! התקוה שלנו היא לבטוח בד', ואין יותר טוב מזה! [ליצירה]
תגובות