יש פנים לכאן ולכאן
אני והספל
יחד בתחתית הקפה
ישנים.
פני החום כפני העצב
כרובי. רק כרובי
-
ירושלמי לכל הדעות, אוהב בעיקר, חולה רוח, ומכור לריצות קצרות בכיוון אוטובוסים . כרגע מעלה גרה (או לומד איך לביים את זה)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מכור חזק, יוליה פתחה קבוצת תמיכה. חוץ מזה, זה לא מחזה (!) זה אפילו נראה לי די צחוקים... (שמעתי כרובים שהושקו במי ביוב, אך מי משקה כרובים בקפה?) [ליצירה]
- [ליצירה] יצירה מקסימה הכתיבה והסידור ביצירה זו (תסריט-מחזה?) מאוד יפים ומתאימים. אהבתי את הירידה של אורך השורות בבית האחרון. יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] רק ראובי, למה מחזה? (או יותר נכון *איך* זה מחזה?). דבר שני, כדאי למצוא שם קצת יותר קולע, אחרת מגיעים מראש בתחושה מייגעת וחבל. יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] הכל בגלל הרולר הרולר על העכבר חי מעצמו, כך מסתבר. בזמן שאני מגלגל אותו (ואת עיניי), הגדרת הסיווג יורדת גם היא, והפעם- 'תסריט- מחזה'! עד הפשלה הבאה... [ליצירה]
- [ליצירה] כה עצוב קבלי * על שיר פשוט נוגה וטוב תיקונון קטון: "או במילות האהבה שהיה לנו.." 'שהיו'- אם הכוונה למילות 'שהיתה'- אם הכוונה לאהבה, ובעצם, אם תשאירי את זה ככה, היא תתכוון לשניהם... [ליצירה]
- [ליצירה] מגניב! מה עם מכוניות? העיניים שלהן ממש מגוונות... [ליצירה]
- [ליצירה] אולי (ברוח הפסיקים) "הפסקה"? [ליצירה]
- [ליצירה] לא מה דעתך על כרובי, רק כרובי? [ליצירה]
- [ליצירה] ואולי, שהיה עלינו להגיש לה? [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא בוגר. איני בטוח כי השם הוא הגדרת הדבר. השם הוא התוכן, הפנים, וקשה לי לראותו כתוחם חיצוני (על אף הופעתו בעולמנו החיצוני- הגלוי-הגלותי כנרדף למוניטין). ועוד, התוהו גם הוא הגדרה- הגדרה לארץ (ראה פשט), ולא עולם חוסר ההגדרה- שם נוח לנו לשים את אלוקים. הקב"ה מופיע, ודווקא- בעולם ההגדרות. הכתיבה עצמה גם מערפלת את ההגדרה של ההגדרה עקב היותה כתיבה תחושתית, של הרגשות, ולא נסיון הגדרה. שכן זו היתה המשימה. בברכת פרוץ גדר, ראובי [ליצירה]
- [ליצירה] גוונים כמה טוב להתקל בצבעים הלשוניים שאתה מצייר. הפרטים שלך מדהימים, איך אתה מגיע לכל הקצוות האלה? [ליצירה]
- [ליצירה] חיזוק פייף, התעלת על עצמך. תן לי לחזק את אצבעותיך מפני המשטינים חלשי הלב. אין לי כח להכנס בפרטיה של היצירה, כי היא מדויקת וכאוטית להכעיס, עד גבול הקנאה. יש איזו הרמוניה, אמנם הרמונית צללים, אך היא בהחלט, יחד עם השיר עצמו, תופסת אותך בקורקבן, ומושכת אותך אל תמימות ילדותית ואפלה, והכי חשוב- אינסופית. מי יתן והנמשים לעולם לא יעזבו את פניך. מידידך, הפחות חציל. [ליצירה]
- [ליצירה] נבואי משהו. אני בטוח שאחד לאחד, החזיונות (נחמה, פורענות?) אמיתיים. השיר הזכיר לי משהו, אבל אני לא זוכר מה? בעיקר הפרה עם אלף העיניים. מעניין יהיה לראות פירוש מפורט. [ליצירה]
- [ליצירה] אמון לכבוד גברת ישועות ונחמות, אני חש שאת לא נותנת בי אמון, אם כתבתי משא, כנראה התכוונתי למשא, והשתמשתי בדו משמעות שמעית כדי לתת קצת מקום לדמיון שלכם... ובקשר לכפילה, גם התולדות הן אובייקטיביות, ולכן מופיעות פעמיים. מייגע אולי, אבל זה מה שזה. [ליצירה]
תגובות