[ליצירה]
וואו.
אין ספק שאי אפשר להפסיק בקריאה והעיניים פשוט מתרוצצות על פני הכתוב.
אבל---
חוששתני שבאיזה שהוא שלב הפסקתי לקלוט על מה הרעיון או שפשוט איבדתי את הפואנטה או שלא ממש הבנתי מה קרה...
[ליצירה]
בבת אחת חזרו אלי ימי הגירוש בנווה דקלים.
האמונה המקווה, שעד הרגע האחרון הכל יתהפך וזה לא יקרה..
המדים ה"ציוניים" כאילו להכעיס, והרצון פשוט להישאר שם לתמיד!
כתיבה פשוט נהדרת. כתיבה כואבת ומיוחדת.
(אה, ואני עם טל... בתגובה השניה שלה..)
תגובות