בנעלי הבית
גוררת רגלי.
משמיעה קולות,
נאנחת.
בצעד אחרון של יאוש
זורקת עצמי
למיטה.
בוכה.
...ונזכרת שפעם,
פעם
אהבתי
אמונה תחיה
-
פשטות
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] שתעלה לבית גנזיו ושם בחיוך תתקבל תספר אודות מעשיו של בן תמותה קומל. טוב, מזכיר לי את סבתא רבה שלי.. [ליצירה]
- [ליצירה] שי. זה מזעזע. [ליצירה]
- [ליצירה] מה זה השתמכות??? מלשון שמיכה? סליחה על המחצב בהשכלה. [ליצירה]
- [ליצירה] אבל אצלי זהו סוף העולם רק אני צריכה סיבה לאושר כי פתאום הואר חדרי ענבל, נראה לי שמשהו פה מוזר... מדוע את צריכה סיבה לאושר עם הואר חדרך?? אולי התכוונת לכתוב "אך פתאום הואר חדרי"? [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי את כל התגובות. לא חושבת שהן בכלל שייכות לכאן. השיר הזה הוא פשוט. יפה. נוגע. כואב. כתוב טוב מאוד, ומעביר את הרגש אל כולם. בשורות טובות! [ליצירה]
- [ליצירה] אלדר, זה מעולה. זו טעות בספר או שאתה עשית זאת??? [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. בלי עין הרע, איזה שמות יש במשפוחה.. [ליצירה]
- [ליצירה] זה עצוב, אבל כתוב טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] מי שהיה בצעדה והגיע לכפר מימון יודע מה זה. ומי שלא היה - כנראה לא זכה להבין מהי אהבת ישראל האמיתית והמרגשת. אהבת ישראל לא רק למי שקרוב אלינו בדעותינו ובהשקפותינו, אלא אהבת ישראל של ממש כלפי האנשים שמנסים למנוע מאיתנו את זכויותינו על ארצנו, את זכויותינו על דיעותינו. אהבת ישראל. להתרגש. [ליצירה]
- [ליצירה] בשביל להסתנן לתל אביב צריך יופי וקשרים. לא תעודת זהות, ובטח שלא לב. אבל - - - עוד מעט הקערה תתהפך על פיה. הם יבכו למעט לב. יבכו. הם יבקשו חיבוק ויצטרכוהו כאויר לנשימה, ואז, אז תתנפץ האדישות מעליה. ומה בינתיים? אהבה ותפילה. הרבה תפילה. שיר מקסים! כתוב מצויין. [ליצירה]
תגובות