בנעלי הבית
גוררת רגלי.
משמיעה קולות,
נאנחת.
בצעד אחרון של יאוש
זורקת עצמי
למיטה.
בוכה.
...ונזכרת שפעם,
פעם
אהבתי
אמונה תחיה
-
פשטות
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וואו. זה ממש כתוב בטעם. (טעם טוב, זתומרת..) "ופה אני יושב, בין קפה לקפה עם דף ועט ולב מתרפה נפל בי הכח להרים את ראשי עייף אנוכי מדברים שביני לביני." כל הקטע הוא בצורה פאסיבית - "דברים נכתבים", ואילו כשזה מגיע אליך אתה כאילו אקטיבי, אתה הפועל, אך למען האמת פעילותך נובעת מתשות הרוח, מעייפות ודלות החומר. נהדר! אבל - "מהלך חיי נמצא בין התלמים"- סופו של דבר לא נמצא בידך. בצורה פאסיבית הוא פשוט שוכן בין התלמים. עד שיבוא בעל הנפשות ויטלטלנה. נהדר. אהבתי עד מאוד!! [ליצירה]
- [ליצירה] שי, זה טוב. לסגנון הזה התגעגעתי, באמת. הלוואי שהיא תעצור אם תהיה שם. [ליצירה]
- [ליצירה] שתעלה לבית גנזיו ושם בחיוך תתקבל תספר אודות מעשיו של בן תמותה קומל. טוב, מזכיר לי את סבתא רבה שלי.. [ליצירה]
- [ליצירה] נוגע. [ליצירה]
- [ליצירה] יורם, אני מצטרפת... [ליצירה]
- [ליצירה] אוסף. השיר יפה, אבל (וחייב לבוא אבל..) מצד אחד אתה מתאר את הציפייה שלך לדבר קדוש "במלוא הדרך ועוזך", ואח"כ אתה מעט מזלזל "מדעו אחרו פעמי מרכבותיך מדוע בוששת לבוא". אולי זה לא אמור להישמע מזלזל אבל למי שיש קשר עם התנ"ך זה אמור להדליק נורה אדומה... הרי דבורה צוחקת על אם סיסרא כך. כדאי לשנות. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה. "מצח" = "נצח" [ליצירה]
- [ליצירה] אויש. עשה לי צמרמורת רצינית. כתוב טוב. הלוואי שהכל יימחל. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
תגובות