בנעלי הבית
גוררת רגלי.
משמיעה קולות,
נאנחת.
בצעד אחרון של יאוש
זורקת עצמי
למיטה.
בוכה.
...ונזכרת שפעם,
פעם
אהבתי
אמונה תחיה
-
פשטות
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי מאוד. הכאב מובע בצורה ברורה ועם זאת עדינה. שימי לב: "ואל מול פניו התמהות". את המילה "ואל" ניקדת בפתח. נדמה לי שזו טעות.. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. זה באמת שיר מיוחד, ואני מסכימה עם הדס שצריך לקרוא שוב. מזל שנקדת. [ליצירה]
- [ליצירה] כבר אמרתי לך מה זה עשה לי... מה זה בשבילי לקרוא את התיעוד המדהים שלך. והסוף, הסוף כל כך... כל כך מחזק. תודה לך סופר יקר. [ליצירה]
- [ליצירה] בגלל העדינות וההתייפיפות של הציבור שלנו הלך הגוש. אתה טועה, ובגדול. אנחנו יותר מדי אוהבים. נכון שאין כזה דבר יותר מדי, אבל אני מתכוונת שצריך לדעת להיאבק בדיעות שונות, ולא לקבל הכל. נקודה. נכון שצריך לאהוב, אבל אסור לגרום לכך שיאבדו האידיאלים למען האהבה. ואגב, היום, אחרי המאבק עצמו, דע לך שהוא היה מאבק אוהב שבא לי להקיא. יותר מדי קיטשיות וחיבוקים עם חיילים. סוג של צביעות! [ליצירה]
- [ליצירה] זה פשוט מקסים!!!! למה לא מסווג כשירה? [ליצירה]
- [ליצירה] "משודכות". ביטוי קצת משעשע... [ליצירה]
- [ליצירה] אני בדרך כלל לא מגיבה, אבל כשקראתי את השיר ממש נהנתי. באמת, מהפשטות, מהעדינות. יופי מרגש. לדעתי לא צריכות להיות מחוייבויות לשום משקל וחרוזים. בבקשה ממך, אל תתיחסי לתגובות!!!! זה באמת לא מגיע לך. את נהדרת. [ליצירה]
- [ליצירה] עריכה - דחוף!!! [ליצירה]
- [ליצירה] מזל טוב.. :) [ליצירה]
- [ליצירה] חייבים להתגבר ולמנוע השתלתות הדיכאון. טוב מאוד. הבית האחרון אכן חזק. [ליצירה]
תגובות