לילה. אני מתכסה בכל הבלי היום הזה ועוצמת את עיני. אלה שחייכו אלי מסתדרים כעת בטור, פוסעים בזה אחר זה וסוגרים אחריהם את שערי תודעתי העייפה. אלה שהכתימו אותי בזעפם מסתודדים חרש וקולותיהם הולכים ונעלמים אל תוך האפלה. כל אותם שרק הביטו דרכי מכנסים את צלליהם ומסתלקים כאחרוני המבקרים במסיבה של אנונימויות קרה.

ורק אותך אשאיר איתי מתחת לשמיכה. אפשיט אותך לאט לאט ואפקיד בידך מפתח לתת ההכרה...