פתאום
הכל נראה לי
בנאלי
או לפחות
וירטואלי
רוצה לצעוק
נשבר לי
אבל בעצם
נגמר לי
האמת
בסוף הכל
פוטנציאלי.
[ זה שיר שגם הלחנתי וכשזה עם הלחן, זה יותר חזק...]
[ליצירה]
ואני אוהבת רק את הגשמים האלו הדוקרים, שפורעים לי את השיער החלק תמידית שלי, שמסמרטטים לי את הבגדים ומטיסים את הנשמה שלי גבוה גבוה אל אלוהים כדי שאוכל לבקש ממנו עוד (אבל שלא יהיה קר).
[ליצירה]
אוי באמת, לא משנה גמלו יקירי, אני יודעת שכל מה שהעליתי הוא כבר נדוש כו'. אבל מישהו היה צריך להעלות את זה (ואני מקווה שהעליתי את זה בתימצות שלא עושה עוול לטיעונים) לשם הדיון.
ודווקא עלי לומר ש"לא הכל שחור ולבן"?
כנראה שלא הבנת את מה שאני מדברת עליו!
כנראה שבשבילך כל הפוסט וכו' כו' נדוש, אך לא מובן,
כי כל עניין הפוסטמודרניזם הוא שאין אמת אחת! זה פלורליזם, דרלינג, לתת לגיטימציה לדעות שונות ולא לפסול אותן מהבעתן מלכתחילה וכו' וכו' וכו'...
(ועצה קטנה: לפני שאתה תוקף עמדה, תבין אותה עד הסוף.)
בכל מקרה, רק טוב, ממני, ה 'ילדותית'.
ועדי:
יש הבדל בין עריכה של אתר אינטרנט לזה של עיתון בית ספר באשר הוא.
(אם את לא זוכרת את הטענות שלי בעד עריכה בעיתון בית ספר, את מוזמנת לפנות אליי, אני בספריה בד"כ...)
[ליצירה]
ככל שאני חושבת יותר על הסיפור הזה, ככה אני יותר מתפעמת ממנו.
מהעדינות שבו, מצרופי המילים, מהאווירה הכללית מהכל , פשוט מהכל. אין לי מילים כמו שלך כדי לתאר עד כמה נהניתי מהסיפור. תודה.
טל, זכית למתנת אל.
תגובות