[ליצירה]
בשביל לצמוח לא צריך הרבה,
רק צריך להפסיק לעצור כל הזמן.
זה לא כ"כ פשוט ללמוד. אבל הנה, זה כנראה קורה.
וכמו תמיד, את מתארת את זה נפלא.
____
ותודה לסוכן האישי.
[ליצירה]
יפהפה
ומזל שעובדת איתי מושבניקית, שבמקרה לימדה אותי לפני כמה ימים מה זו באלה.
מעניין ה"כמו" שלך. כשאת כותבת "זה כמו לשכב פרושת אברים" וכו' אפשר לחוש בחדות שזו לא סתם מטאפורה, אלא שבאמת ניסית ואת יודעת שזה כמו.
[ליצירה]
הוי, רעיה,
זה ממש מפחיד.
מפחיד שאי אפשר לכבות.
מפחיד שאי אפשר להגיע אליו.
ולכל אורך הקטע נדמה היה שהנה וזה מתאפשר ושמול הרצון החזק הזה כלום כבר לא יכול לעמוד
אהבתי ממש. אהבתי את הירוק. זה יפה. שבוע טוב.
[ליצירה]
ילדה-
.........
פשוט אין מה להגיד....
איך ..את...את כלכך היטבת לבטא, מה שכולנו מנסים להבין,
נפש אחת.....
|הדמעות מציפות את העיניים, המסך מטושטש|
...וואו...
ריך לקרוא את זה שוב, וצריך שכולם יקראו את זה... כל העולם...
אור וטוב.
[ליצירה]
ממש ממש מקסים. דרך הבנייה של הדמויות, בעיקר של יונתן, פשוט יפהפיה. והשורההאחרונהנפלאה בעיני.
ואםאפשר, שאלה- האם בחירת השמות, דוד ויונתן, היתה מכוונת?
[ליצירה]
תודה רבה!... :)
אם יונתן יצליח?
אני לא בטוחה. הלוואי. אבל גם אם הוא ינסה להשתלב אין לו את הכלים. הוא חסר את הכישורים החברתיים שאדם צריך בשביל להיות חלק משמעותי. הוא נשאב לתוך מעגל שאין לי מושג איך אפשר לצאת ממנו, כי הנפש שלו כ"כ הסתבכה, שזה כבר קשה עד בלתי אפשרי לפתח קשר בריא בלי תלות או פרנויה או משהו פסיכולוגי אחר.
עוזי למשל, גם בודד בחבורה. אבל כשהוא ימצא מישהו לרמה שלו הוא לא יתקשה ליצור איתו חברות אמיתית.
גם אני לא חושבת שיונתן הוא ילד חריג. הוא דחוי. זה נראה לי משהו שונה, כי לפעמים ילדים נהיים דחויים שלא ממש באשמתם. יונתן הוא באמת מוזר, אבל לך תדע אם זו לא הביצה והתרנגולת.
וחתלתול - דווקא לא חשבתי על הקשר בין דוד ליונתן, אבל הרבה יותר יפה לחשוב על זה ככה. ;)
[ליצירה]
....
יפה ממש!
יש כאן את כל הצדדים של התרגום, היפים והקשים, ואיך שזה מוסיף עוד רובד להסתכלות.
ואפשר אפילו להרחיב מעבר לתרגום של טקסט, בתפיסה הזאת שהאדם הוא רק צינור מהמקור לחוץ, והרי קיבלת את משמעות החיים.
אני אהבתי את העניין עם הנהר.
וגם את כל השאר.
מאוד.
[ליצירה]
הו, איזה יופי!
איזה שיר עושה-טוב-על-הלב.
ודווקא למקרא הכותרת הזאת, עוד בלי לראות את השיר, וגם בלי לדעת מי כתב אותו, לא הייתי מפספסת את השיר הזה.
כי שרים לירח.
אוי, זה כל כך יפה.
[ליצירה]
החמצה....
טוב, הבנתם לבד את המסר (אינטיליגנטים, מה?),
ובכל זאת, מכיוון שאני כבר כאן (מה, ללמוד לבגרות באנגלית?..), אז אני אכתוב.
(המסר המקורי-מקורי של הסיפור הזה היה שיפסיקו להפריע לי לנגן בחליל, מה יש, אפשר לפתח קצת סובלנות דתית כלפי כל מיני מיעוטים)
אפשר לומר, שהבדואי החמיץ את כל החיים שלו, שיכול היה להתרגש וללמוד ולעשות ולשאוף ולהבין ולהשיג ולעשות אלף ואחד דברים אבל הוא העדיף לאכול פיתה עם גבינה.
חוצמזה, שהיה לו כזה קשר מעולה עם המדבר (אלוקים), שממש אהב אותו וכל הזמן זימן לו מציאויות שיכולות היו לעשות לו טוב אם רק היה מתיחס (מתיחש) אליהם בצורה הנכונה, וגם את המדבר הוא פספס. כלומר, הוא ידע שהוא שם, הוא גם ידע שהוא אוהב אותו ואהב אותו בחזרה, אבל... חבל.
ואני, אני חושבת ש
אפשר לחיות ליד הבדואי, להאכיל אותו ולגדל לו את הילדים, ולחשוב שמכירים אותו טוב כי הרי גרים איתו באוהל אחד, אבל את הדברי הכי משמעותי (בעצם, היחיד) שהוא עושה, מפספסים. מעדיפים להשאר באוהל. לא יוצאים לראות אותו מזייף עם החליל, מתעלמים מהנשמה שלו.
וזה הכי חבל לי. כי גם אני מפספסת אנשים.
באסה, שאי אפשר להיות חבר של כל העולם.
[ליצירה]
זה לא קטע
לכתוב משהו בלי לרצות להגיד בו משהו. כי אז, מה הרושם שהוא משאיר? ולמה מפחדים כ"כ ממסר?
אני עדיין אתמה בלבי.
(אף על פי שזה לא נכון תחבירית...)
ו-אמיתי, אתה עושה מחקר? ;)
יכול להיות שלאנשים שתקועים בתוך המערה בחושך לא מפריע שהם בחושך. ואם תשאל אותם הם גם יענו לך שהם לא רוצים לצאת את האור ואולי יתרצו את זה בתפישת עולם מובנת ומתקבלת על הדעת מאוד.
אבל בתור אחד שחי באור, אתה יכול להבין שהם טועים, למרות שזה לא אכפת להם.
זה שהוא לא מרגיש החמצה זה לא אומר שזאת לא בעיה.
האם הוא צריך להרגיש, האם זה בכלל שייך אליו כל זה? אתה יכול לומר שלא, ואי אפשר יהיה להתווכח איתך (למרות שאני כן, ולי יש אפילו פריבילגיה כי אני המצאתי את זה), כי זאת שאלה אישית. רק שלפי האמונה שלי כל דבר שמגיע אליך יש לו תכלית ופוטנציאל לקדם אותך. הבחירה שלך אם לקבל את זה או לא.
(או כמו שאמר הרב שמואל אליהו בשבת חברון שנה שעברה: השמש היא אותה שמש, אנחנו אלה שמקימים מחיצות.)