[ליצירה]
בשביל לצמוח לא צריך הרבה,
רק צריך להפסיק לעצור כל הזמן.
זה לא כ"כ פשוט ללמוד. אבל הנה, זה כנראה קורה.
וכמו תמיד, את מתארת את זה נפלא.
____
ותודה לסוכן האישי.
[ליצירה]
יפהפה
ומזל שעובדת איתי מושבניקית, שבמקרה לימדה אותי לפני כמה ימים מה זו באלה.
מעניין ה"כמו" שלך. כשאת כותבת "זה כמו לשכב פרושת אברים" וכו' אפשר לחוש בחדות שזו לא סתם מטאפורה, אלא שבאמת ניסית ואת יודעת שזה כמו.
[ליצירה]
הוי, רעיה,
זה ממש מפחיד.
מפחיד שאי אפשר לכבות.
מפחיד שאי אפשר להגיע אליו.
ולכל אורך הקטע נדמה היה שהנה וזה מתאפשר ושמול הרצון החזק הזה כלום כבר לא יכול לעמוד
אהבתי ממש. אהבתי את הירוק. זה יפה. שבוע טוב.
[ליצירה]
ילדה-
.........
פשוט אין מה להגיד....
איך ..את...את כלכך היטבת לבטא, מה שכולנו מנסים להבין,
נפש אחת.....
|הדמעות מציפות את העיניים, המסך מטושטש|
...וואו...
ריך לקרוא את זה שוב, וצריך שכולם יקראו את זה... כל העולם...
אור וטוב.
[ליצירה]
ממש ממש מקסים. דרך הבנייה של הדמויות, בעיקר של יונתן, פשוט יפהפיה. והשורההאחרונהנפלאה בעיני.
ואםאפשר, שאלה- האם בחירת השמות, דוד ויונתן, היתה מכוונת?
[ליצירה]
...
רעיון יפה. חשוב להזכיר לנו את זה מדי פעם,
שאת הכוח שלנו אי אפשר לשאוב מהפחד של מישהו אחר.
פעם התגברתי על הסלידה שלי וערכתי מלחמת עיניים עם אחד החתולים שהסתובבו לנו בגינה, ולקח לי הרבה זמן לנצח אותו. הם לא כאלה תמימים כמו שאולי יכולת לחשוב.
|מוואהאההאה...|
[ליצירה]
זה תמיד מפליא אותי.
אני חושבת שגם אם אני סתם ככה אבקש משאלות, ועוד יותר אם תהיה מצורפת אליהן איזו תפילה, אז זה יהיה טוב באותה המידה.
(פעם חשבתי למצוא צורות בכוכבים ולהמציא עליהם סיפורים כמו שעשו עם אורנוס ושבע הבנות והשור שרדף אחריהן וכלמיני כאלה.
צריך רק שיהיו הרבה כוכבים. ומוזה.)
[ליצירה]
.
נגיעות שכאלה.
"מקפיד להציץ
בשעון ברוב חשיבות מדי שלוש דקות כדי לראות אם חלפו כבר שלוש דקות והגיע הזמן להציץ בשעון ברוב חשיבות."
מתה על אלה.
החיוך האחרון לא היה נראה לי חיוך של עליונות. להפך, הוא שמח שהיא מבינה, כאילו הכל שלם יותר עכשיו.
אבל יכול להיות שקראתי את זה ככה בגלל השורה הראשונה,
שאם היא לא הייתה (למרות שאפשר לפרש אותה כצינית, אני בתמימותי חשבתי שזה באמת אופטימי),
הקטע היה יכול להראות כביקורת עגומה ואפרורית על הוורוד שבעולם.
איזה יופי שכתבת.
|חיוך מרוח|
[ליצירה]
.
אף פעם לא ראיתי את הדימוי הזה, של רופאים.
והוא דווקא מיוחד ונורא יפה,
כי רופאים, למרות שהם מכאיבים, בסוף יוצא מזה דבר טוב.
וזאת ראיה שחסרה הרבה פעמים, שמכל הדקירות, לא משנה איזה ומי אחראי להן, יוצא משהו טוב.
(וב ד י ו ק שמעתי שיעור של הרב אבינר שמדמה את הקב"ה לרופא, על אותו משקל... ;)
וזה מה שאני הכי אהבתי,
כי זה חזק, ובאמת כואב ולא עוזב,
אבל איפושהו אופטימי.
באמת אהבתי. :)