[ליצירה]
אני אוהבת את השיר הזה.
אני לא יודעת מה היתה הכוונה שלך בשיר אבל בשבילי המשמעות של המילים בשיר שלך הם המהות שלי. האהבה שבי תשרוד לעד היא האהבה שזכיתי ואזכה להשאיר בעולם.
תודה רבה על השיר.
[ליצירה]
לא מבין
.מה יש לנו לחפש בהר-הבית
.המקום נרמס כבר מזמן ע"י הכופרים המוסלמים
הבית השני נכבש שוב ושוב ע"י דתות אחרות
גם גדולי הרבנים הבינו זאת ופסקו לא לעלות
יש לנו שריד לתולדות עמנו - הכותל
בנינו את ירושלים מחדש והיא שלנו
את חומת העיר העתיקה בנה הסולטן התורכי
בואו נקדש את ירושלים של ימינו לעיר בירתנו
את יהודה ושומרון כבשנו מירדן לא מפלסטין
האל נתן לנו מצוות וגם ראש לחשוב
אז ניתן לחזק את מה שקבלנו ולתת לזמן
להגיד את דברו
[ליצירה]
תגובה
שלום לך בא בימים שמי יצחק שלי ושמחתי לתגובתך לשיר שלי אין יותר מה לעשות אני לא בא בימים אני עדיין צעיר יחסית 59 שנים אבל המסר שלי בשיר הזה היה שלכול סיום יש התחלה חדשה וזה הכול לא יותר אני מקווה שאתה קורא את שיריי אגב השיר שלך מלא רעננות ויופי נפש כדאי לשדר צעירות בכתיבה ככה הבנתי
[ליצירה]
בא בימים (ושות')
מה שלומך? הרבה זמן לא השתמענו.
קצת פאסימיות לעת זקנה אני מרגיש פה...
אמנם אינני קרוב לגילך, אך תרשה לי בכל זאת, לא לחלוק, אלא להציג ראיה שונה.
האדם שם פעמיו אל האופק, אך לעת זקנה איננו רואה את האופק מתקרב, אלא הוא מבין אחרי כ"כ הרבה שנים שההאופק לא בר השגה, פשוט כי הוא מעצם הגדרתו תמיד ישאר אופק. בזמן זה הוא וכל הדומים לו מגיעים להחלטה. חלקם עומדים במקום ומביטים לאחור (בתקווה אולי לחזור מעט אחורה), וחלקם ממשיכים לצעוד, בעזרת החוזק שהעניקה להם דרכם והמים שבהם עברו.
נחמד לחזור לביקור אחרי זמן כה ממושך ולפגוש עדיין דמויות מוכרות.
לילה טוב!
[ליצירה]
כתבת פעם משהו מאוד דומה- פתיחה כמעט זהה, אם אינני טועה.
הרעיון, כבדרך כלל אצלך, טוב, חשוב ונכון, הפעם, פחות אהבתי את ההגשה, בין השאר בגלל תחושת החזרה על שירים קודמים וטובים יותר.
[ליצירה]
[ליצירה]
תודה. קלעת בול לתיסכול של מהסקרים. "הראש היהודי ממציא לנו פטנטים" מה להגיד (בעבריט טיקנית רהותה- השגיעות בחבנה) "אין עליך". ועוד שואלים אותך לאיזה רמת הכנסה אתה מדורג. בקיצור: השיר הזה שוה הלחנה וקליפ. כמו שאמר קוהלת: "סֶקֶר סְקָרִים ֹ- הַכֹּל שָׁקֶר,
[ליצירה]
התפעמתי. בכל דור קם אלטרמן חדש ומתעד את העם שנלחם על חייו ולא נכחד, אבל משלם בדמי בניו.
[ליצירה]
[ליצירה]
אם תקבלי את עצמך, כמו שאת, ותאהבי את עצמך בלי משוא פנים, תוכלי לוותר על המראה והאיפור, ותווכחי לדעת שגם אוהבים אותך. מה לעשות עם חייך, זה נתון בידייך, ואם תאמיני בעצמך, ותעשי את מה שנועדת לעשות, תוכלי למצוא את דרכך.
לא, אינני פסיכולוג, ואני מודע שבעיה זו קריטית יותר לנערות מאשר לנערים, אבל נסיון חיי (כ-"בא בימים") נותן צידוק מלא ואמיתי לדבריי. אז תתחילי לדבר עם עצמך ותלמדי להיות ידידה שלך ולאט לאט הכל ישתנה.
בברכת דרך צלחה בא-בימים
[ליצירה]
שיר חושפני שמביע בצורה מושלמת סערת נפש שאינה סערה כפשוטה, אלא סופת ציקלון.
לגבי אמירתך:
"יש בי יצרים ואין לי הבחנה בין טוב לרע"
אדם וחווה גורשו מגן העדן, כיוון שאכלו מעץ הדעת-טוב-ורע. כל אדם שלא חי בגן-עדן (של שוטים) יודע להבדיל בין טוב ורע. אני חושב, שכאן נעוץ שורש הבעיה. כל אדם נברא בצלם, ויודע להבחין בין טוב ורע, ואינו יכול לדור בכפיפה אחת בגן עדן עם נחש ערום מכל חיית השדה. אבל מלבד דעת טוב ורע לימד השם את האנשים להתמודד עם המציאות "כי אדם לעמל יולד" ולכן, צא מעין הסערה ותתחיל לעמול....
אני מקווה שלא הגזמתי בהטפת מוסר כדרכו של "בא בימים", ונקווה שכשרון הכתיבה שלך יעזור לך במציאת דרכך. עלה והצלח !
[ליצירה]
אינני מצוי בדברי חכמים, בפרשנות ובמדרשים, אבל, המושג "מולדת" הוא בעייתי. אנא עיין בשירי: "מולדתי (צוואה)" על-פי תפיסתי מולדת במובן הפרטי ובמובן של תקומת ישראל, אינה המקום בו נולדת אלא המקום אותו בנית, יש מאין. נכון שזה סותר את ההגדרה של מולדת במובן הפשוט, אלא שהוריי באו מארץ הולדתם בגולה והקימו כאו את "מולדתם". אני נטשתי את הבית שבנה אבי במו ידיו (פשוטו כמשמעו), וזה המקום בו גדלתי (בארץ ישראל), והלכתי לארץ חרבה להקים לי "מולדת". אז אולי צריך לפרש את המקרא בדרך כלשהי, או אולי להכניס למילון מושג אחר ליצירת ביתך, אבל בילדותינו לימדו אותנו את השיר: "נבנה ארצנו, ארץ מולדת". כלומר: מולדת בונים. "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" יוצר זהות בין בית אבא ובין מולדת, אבל למעשה אברם הולך מבית אביו ומקים לעצמו "מולדת" במובן שציינתי לעיל ושתואם כל-כך את מעשה תקומת ישראל בימינו אלה. עד כאן המובן האישי - "מולדתי". נכון שבמובן הלאומי אנו מדברים על מולדת של עם בטריטוריה משותפת וזה מה שמביא אותנו "לבנות לנו מולדת" דווקא כאן, ולא במקום אחר על פני הגלובוס, אבל עדיין העובדה שאבי לא נולד כאן, והקים לו "מולדת" כאן, וכנ"ל אני, שנולדתי כאן עדיין נשאר לי מקום לבנות לי מולדת משלי. הפלסטינים נולדו כאן, לכן הם קוראים לארץ הזאת "וַטַן", כלומר: מולדת אבל השאלה עומדת בעיניה, כי במובן הפשוט של המילה "מולדת", זו מולדתם.
סיבכתי ?! נכון זה נושא לא פשוט.
אני מודע לכך שדבריי עלולים לגרום להתלהטות הויכוח, ואינני רואה בכך פסול.
[ליצירה]
[ליצירה]
דור הולך ודור בא. האמנם המאה העשרים היתה טובה יותר? גם אני מרגיש שהכל השתנה ואינני יכול להגיד שאני מאושר מזה. גם אנחנו השתנינו. גם אלה שנולדו במאה התשע-עשרה הסתכלו עלינו כעל חייזרים. (שתי מלחמות עולם, מלחמת וייטנאם משטר של סטאלין ועוד כהנה וכנהנה). נכון כשהיינו צעירים היתה לנו אמונה היו לנו אידאלים והאמנו בהם אבל גם אנחנו טעינו. נישאר אנחנו עם הנוסטלגיה שלנו, נמשיך להינות ממנה, ומה שהדור הבא יעשה זה עניינו, וגם הוא יגיע לגיל הנוסטלגיה ויאמין שכשהוא היה צעיר היה יותר טוב. זה מנהגו של עולם. אז ניזדקף ונהיה גאים במה שעשינו. בא בימים
[ליצירה]
בגילך ?
אינני יודע מה גילך אבל לפי שם היוצר שלי תוכל להבין שאני בא בימים. ובכן, נשאר עוד הרבה מה לעשות. אני גימלאי כבר כמה שנים טובות. עברתי את הגיל השלישי ואני כעת בגיל הרביעי ואני עסוק כל הזמן. כתבתי על זה. בחוג שאני משתתף יחד עם קשישים וסטודנטים צעירים והיצירה המשותפת היא פרי בשל. אם תרצה, תוכל לקרוא את ספר קוהלת. זה מדריך למה שעוד נשאר לעשות גם בגיל הרביעי וביחוד כאשר יש לך עבודה משותפת של קשישים וצעירים. אם תרצה שלח לי תגובה על אחד משיריי או את המייל צשלך ואשלח לך את מה שכתבתי בנידון.
[ליצירה]
דעה,
קלטתי את דעתך. אני מודה שיש כאן תערובת של דמיון ומציאות כמעט אבסורדי. אך האם המציאות שבה אנו חיים איננה אבסורדית? האם עמים שרוצים לחיות אינם מאבדים עצמם לדעת כדי לחיות ? האם איננו מסכנים את עתיד האונושות (מבחינה אקולוגית) כי אנו רוצים חיים נוחים יותר (כמו שנאמר: "אחריי המבול"). לחיות יותר טוב?. לפי הבנתי השיר הזה פותח כיוון מחשבה של הבנת האבסורדים של קיומנו. אז מי שקורא את השיר, יקח ממנו רק את לקח האבסורד ויתבונן סביבו.