די לבכות
25/12/2003
אל תבכי ילדה.
החושך
לא רואה דמעות,
הוא לא מרחם.
גם לא רוצה
לשמוע.
אז
אל תבכי ילדה
גם הבוקר לא בוכה
בחושך.
אפילו דמעות יבשו
בנוד עלים
אז
אל תבכי ילדה
הבטיחי.
הנה מחר
הביטי
פרח על אדן חלונך
יפרח.
החושך אולי לא רואה דמעות, אבל הוא שומע אותן, מאד שומע, והחושך גם עוזר ליבש את הדמעות, כדי שאפשר יהיה לראות בבוקר את הפרח הפורח על אדן החלון.
אהבתי את הנגיעה ברגשות, במיוחד הבכי שלא תמיד נותנים לו את הלגיטימציה...
מותר לבכות
ומותר ומותר לאהוב
כּנרת
[ליצירה]
זה יפה
החושך אולי לא רואה דמעות, אבל הוא שומע אותן, מאד שומע, והחושך גם עוזר ליבש את הדמעות, כדי שאפשר יהיה לראות בבוקר את הפרח הפורח על אדן החלון.
אהבתי את הנגיעה ברגשות, במיוחד הבכי שלא תמיד נותנים לו את הלגיטימציה...
מותר לבכות
ומותר ומותר לאהוב
כּנרת
[ליצירה]
דווקא אנחנו כן קדושים ועיין בויקרא פרשת קדושים. כשם שה' קדוש כך הוא כותב והיו לי עם קדוש וגו' אז אם אנחנו התקדשנו ע"י שמים אז לפי מה קובע מר שאין אנו עם קדוש?
עם זאת לא כולנו בני אדם. יש ביננו כאלו שהחיות טובות מהם.
כל השאר בסדר. מקובל אמת ויציב.
[ליצירה]
ממליץ
לעשות הגהה על הקטע.
שנית מרגישים את הצער את האכזבה את הטינה ואת הכאב ומובן שכל אחד מאתנו מרגיש לא אחת אכזבה שכזאת.
אבל נדמה לי שבאיזה שהוא מקום באיזה שהוא שלב של ההסטוריה אלוהים פשוט פרש מהמשחק הזה שנקרא עולם אנשים ברואים בני אדם. מי שנשאר זה רק אנחנו שממשיכים אתו את החשבון עוד מקדמא דנא אך האמת שנדמה לי שאין כבר עם מי לדבר.
אז אפשר להירגע חבל על העצבים.
[ליצירה]
פרשת אישה סוטה מזמן עברה מהעולם. אפילו חכמינו ז"ל הבחינו שיש בה יסודות מגיים שאינם מתאימים לתפיסת היהדות המשליכה יהבה על השם ולא על נסיונות עם מים מרים או לא מרים.
מעבר לכך זה המקום היחיד שמצאתי שבו האשם צריך להוכיח את חפותו בעוד לפי המקובל על המאשים חובת הראיות.
[ליצירה]
לא רציתי
להיולד? מזכיר את איוב פרק ג' וכי למה?
בעל כורחך אתה חי כך שראשית אין זה תלוי בנו
והלידה זה רצונן הורינו
ואלוהים אינו נזיר לדעתי הוא פשוט שוכח לפעמים להסתכל לכיוון מסוים. פשוט שוכח.
השיר יפה טעון רגשות והמילים שבו מדברות
[ליצירה]
במחזה פורגי
ובס של גרשווין אומר פורגי
יש לי הרבה מלא כלום ולא כלום זה הרבה בשבילי. מזכיר לי את חדתך.
החידה יפה כפרזה הכתובה על נייר אך אינה עומדת במבחן המציאות. וכי שכחת שיש לך את עצמך למשל ואת הצעצועים ואת הכלב ואת החברים ואת האוויר ואת הפרחים ואת השמים ואת ואת ואת
[ליצירה]
הו ליאורה כמה שאת תמימה
זה רק דגים? זה רק דגי זהב?
ומה עם קרבות כלבים חסויים אי שם באופל החורש תרתי משמע לעיניהם של מי שקוראים לעצמם בני אדם והם בעצם שדים מסריחים שלבשו צורת אדם. ( אינני אומר חיות רעות כי לדעתי אין חיות רעות יש רק אנשים רעים)
ומה עם מרוצי סוסים שמענים את בעל החיים הזה כדי לשמש לתפארת עיניי בני ישראל היושבים ביציעים?
ומה עם האבסת אווזים כדיי לאוכל לאחר מכן את הכבד שלהם וזה הרי בבחינת עינית, רצחת, ירשת.
ומה בקשר לתרנגולות דחוסות בלולים מין כלא לכל חייהן?
אז נכון את צודקת שיש להתחיל מאיזה שהוא מקום אפילו מהנמלים שאנו דורכים עליהם לא פעם בעת חיבוק של אהבה או הליכה של יד ביד בינו ובינה.
אבל אין עם מי לדבר!
אבל אין עם מי לדבר!
אבל אין עם מי לדבר!
מדינה של אטומי ראש אנשים אנוכיים רודפי שררה וכיסאות זה מה שיש לנו כאן.
סורי. אך זו האמת
לא יעזור כלום הדגים ימשיכו לסבול, הכלבים, החתולים, האווזים והתרנגולות וגם הסוסים.
לפחות דבר אחד אני יודע שהכלב שלי תמיד יהיה מאושר אך זו אפילו לא חצי נחמה.
תודה על המאמר הזה
תגובות