[ליצירה]
ואיי באתי ללכת לישון ונזכרתי במאמר הרמב"ם וזה לכולם. האדם השלם הוא זה שמכיר את ה'. וההכרה של ה' מתבטאת בהבנה שאי אפשר להבין אותו.
ונחשוב שזה מסכם את הכל.
אבל עדיין כתב זזאת סך הכל אדם. ואדם יכול לטעות ושוב חזרנו לעניין הספק - שלפי הרמבם אני מבין שזה תוצאה של חוסר שלמות - ולבינתיים דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת
[ליצירה]
קודם. למגיד. זה שהייתה שם וניסית ונכשלת! בעיה שלך פנה את הדרך לאותם אלו שלא הפסיקו לנסות. ודע שתמיד אלו שהמשיכו בסופו של דבר הצליחו - מבחינה היסטורית.
לדרף. תראה כל מה שאתה אומר ומאמין יוצא מתוך אקסיומה מסויימת - שהאל הוא מעל לבינתנו וכל מה שנאמר עליו בהכרח לא נכון. אבל גם האקסומה שלך מקורה באמונה בלבד. אתה בוחר להאמין בדברים האלו. מבחינה זאת אין הבדל בין אף אחד. בין שפינוזה לעובדיה יוסף ולאינשטין ולחילוני שגם הוא מאמין שאין ה' ומאקסיומה זאת יוצר לו עולם שלו.
אני מאמין דווקא שאין הבדל באופי של האל לאופי שלנו חוץ משלמות המדות. ומתבסס על סמך הכתוב בוא נברא אדם בצלמנו ודמותנו. אני מפרש שהכוונה באופי שלו שהוא יהיה דומה לשלנו. אולי הרוב לא יסכים איתי אבל עדיין תראו אדם תעשה לו טובה הוא יחזיר טובה וכך גם האל וכך גם בהרבה דברים אחרים. הבעיה היא להבין את עצמנו. אולי אם נבין את עצמנו ואת משמעות חיינו נבין את האל.
[ליצירה]
אבל אם זה מעבר להבנתו אז גם לומר שאי אפשר להבין אנחנו לא יכולים. כי אנחנו לא מסוגלים להבין שזה מעבר להבנתו אלא רק לחשוב שיש אפשרות שזה מעבר. ולעניין זה ראה מה שקורה בפועל.
בגלל מצב זה לעולם נמשיך לנסות. ומי יודע. תמיד צריך לנסות תבלתי אפשרי כדי להפוך אותו לאפשרי.
ולפעמים אפילו אם אתה אומר שמשהו הוא לא אפשרי אם אתה לא מנסה בכל מקרה אתה לעולם לא שלם עם עצמך. גם זה משום הספק. והספק הוא התקווה. והתקווה היא בו ביחד היתרון והחסרון שלנו.