כ – א – ב. ד – מ – ע – ה. צ – ע – ר. תחושה של נפילה לבור מאוד עמוק, בלי תחתית. לפעמים אני מצטערת שאני כ"כ מאופקת – ולפעמים זו ברכה. כרגע, פשוט כואב לי, פיזית. כואב שבא לי לצעוק. לצרוח. לש – או – ג – ! "חייל נהרג בצפון הרצועה" משפט מוכר, סתמי, מרוחק. אבל הפעם לא. אותו, כן אותו – אני מכירה! אז למה לא כואב כך תמיד? האם על כך הצער? למה אני שוכחת לשים לב לנעשה? למה אני שוכחת לכאוב כך על אחרים? אני מתגעגעת לתחושות של שמחה.