אתה,
משאיר לי חום
ולוקח לי קור
ומותח
עד שרותח.
דמי מבעבע
ואתה
מוכן כמו אוכל על השולחן.
חוליותיי התפוקקו
רישרש גם הסכו"ם,
מאנרגיות השיחה
שאריות "האזינו"
משפתיי אני מוחה,
ותחת מפית זו, שאת פי נגבה
אתה ואני,
מרעב נגווע.
[ליצירה]
היי אורנה
במקרה עליתי על קיומך כאן. קיומך במובן של יצירות. אין לך מושג כמה החיים שלך נשמעים שונים ורחוקים ממני ובכל זאת מתוך הכתיבה האמיתית והזורמת דיברה אלי. במיוחד הסיפור הזה, שמתאר התרחשות שגרתית מן הסתם בביתך, גרם לי לחשוב על הכמיהה של אשה כמוך "בניין שלמית", אני קוראת לכן (את מן הסתם גם עונה ללוק החיצוני של ההגדרה, כך אני מאמינה), לקצת לבד. לאישיות עצמאית, אינדיבידואל במרחב המקוון. להתנתק מההגדרות של אמא (ל-11 ילדים שיואו) ורעיה ולהיות קצת מישהי, שמקבלת מיילים ותגובות. הא לך תגובה - אוהדת.
[ליצירה]
שיר מעולה
בנוי טוב נוגע ומרגש. ומסכימה עם יהודית מילה במילה. ההנאה הצרופה משירה היא כשמשתחררים מהדחף הזה של להבין הכל ומנסים ליהנות גם מהאווירה, מהמבנה ומהמצלול. (ובמילהאחת - מה"צורה")
[ליצירה]
מזמן הייתי צריכה לקרוא. טוב שיש פה חתולים עם טעם משובח.
באמת חשבתי על זה איך בחתונה כל האקסים/החברות המעצבנות/הדודות המנג'סות שלך כולם כולם הופכים ללא רלוונטיים, כל ההצקות מן העבר היו כלא היו, קטנות עלייך - מתגמדות. אח, רק בשביל זה שווה להתחתן.
[ליצירה]
מתוק
איזו הפתעה נעימה, לא סיפרת לי שכתבת עוד משהו. הווי תחבורתי אוניברסלי.
כמה כאלה יש, ככה תמיד מרגש..
עם פסקול קובלנצי מנצח, מוגש קריר מזגני לסוף הקיץ.