כל "מאד" שבעולם - משועבד ל"אדם"
שמתיי ה"מאד" בא לעולם,
בסמוך ולאחר בריאת ה"אדם".
ודווקא כגולת הכותרת
וכיסוד המשלים את הבריאה.
שלא בכדי גם אותיות "אדם" = "מאד".
אם כן, "והנה טוב מאד"
נאמר על כל הבריאה כמכלול.
שכל חלקיה לבד מהאדם
שווה לכל היותר = "כי טוב".
ורק הצטרפות האדם
שיכלל את הבריאה ל"טוב מאד".
מכאן שכל "לקח טוב", של התורה .
משועבד לצד המשלים של הלקח
של המושא, של ה"נתינה"
המשתקף מה"מאד" - לאדם.
להיותו של הלקח לקח התורה
יחד עם ה"נתינה" בשיא שיכללו
לכלל הפיסגה של : "טוב מאד".
הנה כי כן,
אתה לוקח לקח טוב - [מצוות התורה]
לשכללו ל"מאד"
לתת את כל כולו כנתינה לאדם
באשר הוא אדם
