באחת העיירות במזרח אירופה חי רב גדול שידיעתו וחריפותו העצומה בכלמקצועות התורה האדירה את שמו למרחוק. תלמידי חכמים ממרחק היו באים איליו בשאלותמפולפלות ומורכבות שהוא היה עונה בחריפות שכלו בהברקה רגעית. כל יהודי האוחז אפילובמעט בש"ס ופוסקים היה מכיר ברב כגאון עצום והיה משתעה על ידיעותיו והגיונותיו.אך כגודל הגדולה, כך גדול ייסורי האהבה של הבורא. אשתו של הרב נפטרה עליו בלידתהאת בנו בכורו יחידו. בנו בכורו היה לרב היקר מכל, משום שהוא היה הנכס החי היחידשנשאר לו מאישתו שכל כך אהב. עקב כך, השקיע רבות מזמנו היקר, ופינה זמן רב מעיסוקיקהילה ושאלות השואלים, על מנת לחנכו ולגדלו בתורה. כאשר התבגר הילד במעט זיהה הרבמנטיית לב בנו שהקב"ה חנן אותו בכישורי מסחר גדולים על פני כישורים לימודייםבתורה. בהבנה זו שם הרב לעיניו את המטרה לחנך את בנו להיות סוחר ירא שמים וירא חטא.לשם מטרה זו הקדיש מעבר ללימודי מקצועות התורה הבסיסיים, זמן מרובה בלימוד ההלכותהעוסקות במקח וממכר, בהלוואה, בשותפות, וכן בשאר כל ההלכות הנוגעות לתחום המסחר.בנו של הרב גדל ונהיה לסוחר מוצלח ובעל שם ובנוסף לכך גם בעל ידיעה מורחבת בהלכהובעיקר בהלכות המסחר. הרב דאג לכך שאת ניסיונו וידיעתו במסחר יילמד מן טוביהסוחרים כבר בימי בחורתו, והסוחרים נענו בשמחה כי לכבוד היה הוא להם ללמד את בנושל הרב הגדול. הרב היה גאה מאוד בכך שבנו היווה דוגמת מופת לדברי חז"ל ש'יפהתורה עם דרך ארץ'. אף שבנו היה בעל חוש מסחר מפותח וכישרון רב, רוב הצלחתו הגיעדווקא משמו של אביו. לקוחותיו הרבים סחרו ממנו בעיקר משום הידיעה שהוא בנו של הרבהגדול, דבר שמצביע על יראת שמים וישרות שבוודאי קיבל מאביו. בנוסף לכך, הרב בעצמוהיה ממליץ לכל לסחור דווקא עם בנו, משום שהוא מכיר בו שהוא נקי כפיים וירא חטא.

סיפורינו קרה בקרוב חג הסוכות. הרב הלך אלבנו לקנות ממנו את ארבעת המינים למצוות החג הקרב ובא. בהתקרבותו אל מרכולתו של בנושם לב שבנו נפרד בשלום ובחביבות מסוחר שהיה ידוע לשמצה בתור נוכל גדול. הבן נפרדממנו בשמחה במילים: "זה תמיד משמח לעשות עסקים עימך!". כאשר הגיע הרב אלבנו, שמח הבן שמחה רבה וכיבדו כיבוד גדול כראוי לאבא ולגדול בתורה. הבן שאל לשלומווהבין מדעתו שאביו בא לקנות אצלו את ארבעת המינים לכבוד החג. "לפנישאקנה," אמר הרב, "יש דבר שטורד את מחשבתי." "מה הדבר?"שאל הבן. השיב הרב: "היהודי שממנו נפרדת לפני הגעתי לכאן, מה בינךלבינו?" השיב הבן: "הו אבא, זהו יהודי חשוב הוא זה. אני סוחר ממנו בדרךקבע. הוא מוכר לי סחורה מאוד איכותית ובזול. אין סוחר נאמן כמוהו כי מילה שלו היאמילה בסלע." הרב הזדעזע ממשמע אוזניו. "ואינך יודע?!" שאל בזעזוע."יודע מה?" שאל הבן. השיב הרב: "היהודי הזה הוא רמאי ונוכל גדול!אסור לך לסחור עימו! אין זה לשון הרע או שם רע, זה דבר ידוע ומוסכם ונועד לתועלת.אנשים רבים בעיירתנו ראו במו עיניהם כיצד הוא גוזל את רכושם! בית הדין תבע אותולדין לא פעם על עוון גזילה וגניבה, והוא מעולם לא הופיע לפניהם. אסור! פשוט אסורלך סחור עימו! אדם זה הוא גנב, ואסור לקנות סחורה מגנב!" שקט שרר במשך דקהתמימה. השיב הבן: "שומע אני את דבריך אבא, אבל אף על פי כן, אל לך להתערב בעניין.כי מה לך אבא למסחר? מה אתה מבין בכך? הרי אתה רב. וכל בקיאותך היא רק בענייניהלכה ולימוד תורה, אין לך שייכות לעולם המסחר." הרב הזדעזע הרבה יותר. הוא לאהאמין שבנו ידבר עליו בגסות רוח שכזו. הרב הזדעק: "מה פיך סך?! זה שאני לאמבין גדול במסחר אין זה פוסל את חוסר המוסריות המשוועת שיש כאן! את איסור התורההגמור! אתה מחזק את ידם של עוברי עבירה! האם עינך עצומות לכך?!" הבן, שלא היהמוכן לשמוע להוראתו של אביו הרב, השיב בעזות פנים. "עיניי אינם עצומות, אלאעינכם, עייני הרבנים. אין לכם הרבנים בקיאות וידיעה בעולם המסחר, ולכן, אל לכםלהיכנס לתוך חיינו, חיי הסוחרים, ולומר לנו כיצד לנהל את מלאכתנו. תפקידם שלהרבנים הוא להורות הלכה ולחנך, אך אין להם שייכות לעולם המסחר שמחוץ ל-4 אמותההלכה שלהם. אסור לתת לרבנים להתערב בענייני המסחר!"