אם יש ענין בסיבות לעזיבת יתרו כי אז עוד תימוכין
משה אהרון נווה עמל הר-צל-יה
כשיתרו בא שימו לב , כיצד הוא מתבטא להביע את כל רצונו המסוייג לאמור:
ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא איליך..."
הנה כי כן אני בא דווקא אילך
ולא להסתפח לעם.
ולא עוד שאני בא בשניים: [בשתי פונקציות]
אני בא כ"חותנך" וכ"יתרו"
לכן גם בהמשך יאמר אף : "וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום"
הוא העם אך בפירוש לא אני יתרו
ואכן כשיתרו מציע גם את הצעתו הוא שוב מדייק לאמור:
" אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלוהים..."
הנה כי כן, אני מחוץ לתמונה.
ציוויי האלוהים הם לך ולך בלבד
על כן לאור דיוקים אלו ברור כי ב"יתרו", כשמו עדיין נותרו לכאורה יסודות
רצוניים והתנהגותיים שמנעו ממנו להצטרף בשלמות לעם ישראל /
ולכן בשמו :"יתרו"
גלומים כל ה"יתר" שמנעו ממנו את השלמות של הצטרפות לעם ישראל
ועתה לשאלה כיצד זה משה "משלח" אותו [שהרי לטעמי הביטוי "משלח" בהקשר זה הוא קשה]
אלא שבהמשך לדיוקים כאמור התורה מוסיפה ומרמזמת לכאורה גם
על הקש ששבר את גב הגמל :
גם על כך.
הוא שילח לא רק בגלל היסוד השיורי כאמור הגלום בשמו : "יתרו".
לא מהעובדה שיתרו לא חזר בשלמות בתשובה,שהרי לענין זה תמיד קיימת התוחלת.
אלא בגלל תוארו הנוסף :"חותנו" בגלל ענין זה, שהעיק על משה...
 שילח הוא את יתרו
ועתה לשאלה אם כך במה זכה יתרו באותה הפרוילגיה המיוחדת שפרשה נקראת על שמו ולא סתם פרשה אלא דווקא פרשת מתן תורה
אלא שבגלל סוג השליחות שנטל על עצמו באותה ההזדמנות :
שליחות של שלום ביית
ולא עוד אלא שביקשה התורה לאותת לנו :
כי יכול שמשה לא היה ראוי למלא
שליחותו שתתקבל תורה על ידו .
אם לא היה מתקן את עצמו באותו שלום הבית