. אוי! וכי למה לא נלמדת פרשה זו מקל וחומר לגבי    בניו של המקום 

 פרשת בן סורר ומורה

והלא כפי הנאמר פרשה זו לא באה אלא לדרוש בה ולהועיל לעולם. והנה כשמדובר בכלל ישראל ובמיוחד אלה מהם שהם בבחינת בנים סוררים למקום  שגם אביהם הקב"ה ואימם - ארץ ישראל, אין מזדרזין לדון אותם לחומרה ובכל זאת, קמים אנשים קלי דעת בבני ישראל להשמיע דליטוריה קשה על בניו של מקום ואף מעיזים לרמז על דינם החמור.
על דל שפתם לכנות "רשע", כל מי שאינו שומר תורה ומצוות בעינהם. והנה אפילו בבן סור ומורה לא כינתה אותו התורה רשע. לפיכך הועידה לנו התורה אך "הוכיח תוכיח" ודגש לא תשא עליו חטא כי כל סטיה מתוכחה לגיטימית כדין, גולשת בהיכרח לדבר חטא נורא
 
. חסר הפסוק האחרון והוא:[האם רצח רבין = התנתקות מגוש קטיף?] 
 פרשת עגלה ערופה
 
"ואתה תבער הדם הנקי מקרבך כי תעשה הישר בעיני ה´"
לא בכדי פסוק זה חותם פרשה חשובה זו שהרי בא הוא לומר כי כל רצח מחייב לא רק שידוד מערכות כללי גם למיצוי האחריות המינסטריאלית של המנהיגים אלא כל רצח צריך גם לשמש עילה פרסונאלית וקיבוצית למין חשבון נפש נוקב וזו למעשה גולת הכותרת של הפרשה
וכך פרשה זו לא רק באה לחדד קדושת האדם וחייו.
 אלא מרמזת כי שפיכות דמים על הארץ יוצרת תגובה מידית של "חלל באדמה" גם במשמעותו המטאפורית. כלומר נגרע נתח אפקטיבי מאדמת א"י מירושתינו אשר ינטש ולא יזרע עוד.
  ולכן אותה עגלה שנועדה לכתחילה לעבדו בחרישה, אין לה לכאורה זכות קיום עוד והיא לבושתנו נערפת בפני קהל עם ועדה  
 
המשתחרר לחיוב -איש המעשה
 והמשתחרר לגנאי - איש התלמוד
אכן כן
לא הדרש עיקר אלא המעשה
ולקח עצום ביקשה התורה ללמדנו
שיש שני סוגי אנשים המשתחררים מהמלחמה
מי שהחל בבנין הארץ : בנה בית , נטע כרם , נשא אישה. הוא אומנם עשוי להיות חייל מצויין אך התורה מעדיפה לפי שעה לוותר על שירותו על מנת שיקטוף את טובה של הארץ זה ערך איסטרטגי חשוב בבנין האיש היהודי ובעיצובו האישי וכן בצדק האלוקי וכן ניתן לו אשראי
לעומתו יש את איש התלמוד בלבד הספון אך בדלת אמות של תלמוד זה מכרח עיסוקו בדרש בלבד הוא בחזקה וודאית של הירא ורך לבב ולא מתאים למלחמת קיום
ושחרורו אינו אלא 
 
. להוותינו, פרשה זו לא נלמדה עד תומה - ובנפשנו הדבר
התורה מכריזה בקולי קולות ויש יהודים המשתיקים אותה שוב ושוב
וכך מכריזה התורה בפרשה חשובה זו
יהודי בארץ ישראל אפילו חייב מיתה[עבר על מצוות התורה החמורות] והוא בונה בית , נוטע כרם, נושא אישה זכאי הוא לאשראי של חיים ולא רק שחלילה פסול הוא אלא שאם ממשיך הוא בבנין הארץ והאדם אשר בה הוא בבחינת ראוי הזכאי לחיים עם כלל ישראל.
והנה קמים תרבות אנשים פאנטים להוציא מכלל ישראל כל אותם יהודים העמלים בבנין הארץ והאדם אשר בה רק מפני שהם מכונים בפיהם : "חילוניים".
 ואנו כולנו נבחנים בניסיון של אהבת חינם
 
מאמר נחמד להשכיל.
 קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו
אוזנם של צדיקים אמיתיים כרויה לשמוע קול התור.
קול התורה מסביב לא החריש בעבורם את קול התור.
כשארץ ישראל בשלה להאיר שוב פניה לבניה בוניה והיא נותרה נכלמת חרב הפיפיות של הכורת סמנה רק שני חצים
חץ אחד הורה מזרחה לארץ ישראל ומהר משל צריך לרוץ להבדיל לעיר מקלט.
והחץ אחר הורה אל תוככי האדמה הארורה של אדמת הניכר.
ואוי להם לכל אדמור"ים שלא הבינו זאת .
וגרוע יש מי שלא מבינים זאת גם כיום.
וצדיקים כרב קוק זצ"ל ככשמעו את קול התור הבינו כי עת הזמיר הגיע
וכצופים לבית ישראל נשאו קול יחדו רננו 
 
1. סוף סוף פארה החברתי של התורה יוצא לאור
מאמרים מצוינים שכאלה ילכו ויתרבו.
עד לפני כחודשיים המושג צדק חברתי היה מעלה ניחוח של ספרי מלומדים והנה כחלק מובנה של הגאולה שנאמר בה : ששביה בצדקה[ יפדו.]
מהשמיים עוררו הלבבות למעין מיני מהפכה חברתית וזה כאמור חלק ושלב מובנה בגאולה .
תשוו מאמר זה עם מאמרו של הרב רוזן על הקפיטאליזם וראו ההבדל ההגדול ותחושו בפיספוס הנורא .
מאמרים נפלאים שכאלה ילכו ויתרבו אי"ה עד שיחובר התנ"ך של הגאולה. מניפסט שכל העולם מחכה לו.
ארץ ישראל בלי צדק חברתי תקיא אונו בגלות פנימית אין סופית וירבו חבלי הגאולה
 
דוד המלך התפלל שה´ ישבור זרועם של מפקעי שערים" עם שאר תפילות
כי זו עיקר משימתו של משיח ה´
לעשות כל אשר לאל ידו שכלל עם ישראל יחיו ברווחה ביושר והגינות זה עםזה
ודוד לא הסתפק שעשה כל אשר לאל ידו
אלא הוסיף והתפלל על כך יום יום בגלל חשיבותו המכרעת של הנושא.
"וחי אחיך עמך". "עמך" גם במובן העם שלך שעם ישראל חי וקיים אך ורק אם מתקיים בנו : "וחי אחיך עמך" וראה גם אותו ההקשר ממש בפסוק :
"אם כסף תלווה את עמי את העני עמך" שהקיש הכתוב :"עמי" ל"עמך".
שכשאדם נותן צדקה לעני נחשב לו שנתן הלוואה לכלל ישראל.
כי אין תורה שהיא תורת אמת כתורת ישראל הדואגת לאדם