הכל :``כי טוב``.
הכל כמו הבריאה בראשיתה בשביל
שיהא טוב .
הכל בשביל העילה : ``כי טוב``
בדרך ל
: ``טוב מאד``. טוב ל``אדם`` [אותיות:מאד] באשר הוא אדם.

 

 לפר' בלק:
``בלק`` קיצור של ``בא לקלל``.

 כמו ש``בלעם`` בא ל ``בל - עם. לקלל עם.
ומה היה סופו, שדבר דווקא דברים נכוחים : אל ``לב העם``... .
ומה עושה ה``חמור`` מטיל ``חרם``.
והוא שקם כנגד השניים כ``אתון``.

 לאמור : ``לא אתן``.
וה``מלאך`` ``מל``.  ולומר : "אך"
בא למול ליבו של בלעם [מל] ולומר לו : ``אך``
רק [אך] הדבר שאשים בפיך תדבר..

הנה כי כן, למדה אותנו התורה שדווקא רשעים יודעים כוחה של המילה וכשכח זרועם, אינו מועיל להם הם מנסים ל``דבר``. הם מנסים את כוחה הרע והמזיק של המילה. ``לקלל`` מלשון להפוך ל``קל`` חסר ערך שניתן בקלות  לשליטה.
יכלה התורה אם כן, לספר לנו על נסיונם זה הנואל של השניים . ואף להזכיר את קללותיהם, אשר מימלא לא התקיימו.
אבל התורה בכוונת מכוון, ביקשה ללמדנו כי לעיתים יש גם ערך ומקום ואף יעוד דווקא לברכתם של רשעים.
ובכלל לעולם לא להתרגש מקללתם ואיומיהם .
והעיקר, שלא תהא קלה בעיננו ברכת רשע.....
במקרהו של בל-עם, ביקשה התורה ודווקא על סיפה של ארץ ישראל שגם נביא הגויים יתן את ברכתו ושאף הוא יתייחס לסופו של ה``מסע`` - לגאולת הקץ. ואף יניח כנביאם של הגויים את תשתית חזונו
שהרי בגאולה זו הגויים הם רכיב כמעט שווה. מושא ישיר, לכל הטוב ההוא של הגאולה השלימה.