[ליצירה]
איתך בבכי, בזכרונות. והלידה- כמה שהיא כואבת. שכן ה' רוצה לתת יותר עכשו. ותרי, תני להתכווצויות לדחוף אותך קדימה, אל ארץ ישראל יותר פנימית, יותר שלמה.
[ליצירה]
אוי.
עד כמה זה אוטו ביוגרפי? מה לעשות, אני אמא גרושה ויש לי בן גרוש, אז קשה שלא להידרך מול שיר כזה
אבל בשבוע הבא הוא מתחתן שוב, עם ילדה נהדרת.
באמת, זה יגמר בטוב.
זבל רוחני שכמוני- זאת אמירה שירית חזקה אם תשאל אותי. הקורא קופץ מכסאו פ]חות או יותר וזה בכלל לא רע..
[ליצירה]
השורות האחרונות ממש מצויינות. התחושה מובנת. כל פעם כמעט נראה לי שבהתחלה אתה זורק מילים בלי חשבון, ואז בהמשך זה פתאום נכנס ליופי של פוקוס. אולי תתחיל את השיר מהסוף, הא? תכתוב מלמטה למעלה? סתם
[ליצירה]
בס"ד
יש עליך, והריבה המעוטפת ברדידה (משיר השירים) משוטטת ומקשיבה מתוך נשמתה, ויחד איתה עוד רבים שכבר שומעים..לא בטוח שצריך אירוניה, אגב, למרות שזה כתוב בצורה נורא משעשעת. אל תגיב החוצה אל ה"מורינו ורבותינו" אלא פנימה, רק פנימה. שם המפגש. זו דרכה של הגאולה האחרונה- מבפנים החוצה ומן הפרטים אל הכלל. לכן שום ממסד ושום התבוננות חיצונית לא יוכלו לה וינסו להתכחש לה מרוב פחד.
[ליצירה]
בס"ד חוף שלי
ציירת תמונה כל כך מוחשית וכל כך זכורה. השברים שבאים והולכים עם הגלים. הנצנוצים והחמימות והצלילות והכאבים שהים אוסף ופיסות השברים מן העבר שהוא מטיל שוב לרגלינו... את לא שם אבל זה בתוכך וזה יחזור, המקום ההוא, כמו שהשברים חזרו..