על חול ים זהוב
רחוק רחוק מקו המים
כתבתי
"אני אוהב אותך"
רק לא ידעתי
שהצונאמי כבר התחיל לגעוש
בלב ים
שייקוש .
-
היי
אני שי בן שלושים
אומר תודה
,גם לטוב
אומר שלום גם להיא שהלכה,
מחייך
גם להוא שהכשיל,
מחבק גם את ההוא שהרבה זמן לא בא,
במילים אחרות
מנסה לחיות
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] למרות מיליון התגובות שניתנו כבר. חייב אני להוסיף עוד אחת. מעולה!!! על זה נאמר בפשטות של המילים הצלחת לתת ביטוי לתחושה ולנו לראות את התמונה כולה. פשוט מעולה! שי [ליצירה]
- [ליצירה] קצר, פשוט ויפה. [ליצירה]
- [ליצירה] אויש איזה שיר עצוב. אבל יפה יפה אולי כל פעם צריך להחזיר חבל אחד פחות עד שכבר לא יוותרו חבלים. ואז תצאי לחופשי לתמיד. [ליצירה]
- [ליצירה] גיבורי הארץ [ליצירה]
- [ליצירה] שלום ליוסף המספר ולמלודי. קודם כל תודה שהגבתם. אני חושב על מה שאמרתם, יש בדבריכם צדק, אבל גם באופטימיות יש דרגות מאחד עד עשר. אם התשובה שהוא היה מקבל הייתה "תשע"- אז ברור שקל לו להיות אופטימי, וגם זה נקרא אופטימיות. אבל ככל שהסיכוי יורד, כך צריך יותר להתעלות נפשית בשביל להשאר אופטימי, ואם בסוף הוא מקבל את הסיכוי "אחד", ועדיין חושב על זה שיש לו סיכוי אז זאת ההתעלות במיטבה. אולי, אבל רק אולי צריך לחשוב לשנות את המשפט "אנחת רווחה השתחררה מליבו" ולכתוב "אחרי איוושה של יאוש הוא התעלה על עצמו וחשב לא יהיה קל אבל עדיין זה אפשרי" תאמת, שאני חושב על האפשרות השנייה, אני פחות חש אופטימיות. אשמח לשמוע את דעתכם. רעות תודה רבה לך! [ליצירה]
- [ליצירה] שלום מלודי באמת אפשר להשליך המון על המשפט הזה. פנדורה היא הכותבת או הנמנעת? אני עד עכשיו לא יודע שי [ליצירה]
- [ליצירה] שלום לימור לדעתי הסיבה היחידה שלא כולם עמדו ומחאו לכבוד יצירתך, הינה הרגשות המעורבים של רוב היוצרים כאן למול התוכן של יצירתך. לכן.. הנני מוחא כפיים למול מילותייך היפות, הכנות, למול משחקי המילים החכמות, הרמזים המוסתרים , היופי בכתיבתך. למרות.. שגם רגשותיי מעורבות בנושא. עדיין יפה מאוד שי [ליצירה]
- [ליצירה] אני נמצא בתוך משרד, ארבע קירות, אפור מסביב ויכולתי לדמיין את הנוף , השקט, הרוח והשקיעה הנוגה שמנפצת אל סלעי החוף. נוגע שיהיה במזל שי [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב מתוק אמיתי תחושה נוגה נכנסה בי לרגע [ליצירה]
- [ליצירה] מילים חכמות ביותר. כל אדם בשלב כלשהו בחייו לוקח מזוודה ומצפה לגלות את הרכבת שלו. קשה מאוד לדעת לאן מועדות הפנים. לכן, צריך לחשוב בכיוון השני. כלומר, לדעת לאן איננו רוצים להגיע, ואז מספר הרציפים מצטמצם. לעמוד שוב, להחליט לאן לא ושוב לצמצם. וכך, עד שיש שאנו עומדים רק ברציפים שמתאימים לנו. וכאן, נכניס למזוודה את העבר, את ההווה את העתיד, וכמובן את המזל, נעלה לרכבת נתפלל ונקווה שבחרנו בתחנה הנכונה. מקימום נרד בתחנה הבאה. או שנקפוץ. שיר חשוב שמזכיר שכולנו היינו \ נמצאים \ נהיה מתישהו בתחנת רכבת הזאת. שי [ליצירה]
