משה ובלעם - המטה והמקל
 
משה מנהיגותו מתגלמת במטה האלוקים.
בלעם כל מהותו מתגלמת - במקל.
משה נדרש לקחת המטה בשליחות האלוקים לדבר אל הסלע ולהוציא ממנו מיים .
ובלעם הולך בשליחות עצמו ל"דבר" אל עם ישראל - בקללות. ולהוציא מבלק הרבה ממון .
 כבני אדם,שניהם נתפסים לכלל כעס.
משה כועס על כבודה של השכינה, ששוב נרמס ולא כובד על ידי עם ישראל
ובלעם מוחה על כבודו שלו שלא כובד על ידי אתונו. האתון נתפס על ידו, כמי המפריע לו להגיע לסיפוקו בתאוות הכבוד והחמדנות.
משה במקום לדבר אל הסלע הוא מכה בו פעמיים.
בלעם במקום להבין כי השינוי בהתנהגות אתונו קשורה באלוקים, הוא מכה באתון - שלוש רגלים וגורם לה לדבר.
משה לכל היותר מניף את המטה להכות בדומם
ובלעם מניף את מקלו להכות בכל חי הנקרה להפריע בדרכו
משה מאבד את משאת נפשו - להכנס לארץ
ובלעם מאבד את כל עולמו- בעולם הזה ובעולם הבא
"משה" כשמו, מתקיים בו גם אותו האספקט הרע של : "מן המיים משתיהו" [כאילו מסיפור מי המריבה נשלף משה מן העולם או הושת עליו העונש הידוע]
ו"בלעם, כשמו, בתאוותו לקלל עם [בל-עם] נבלע כליל מהעולם.
והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה