ולמה אין לי בטחון?להיות, לומר ולבטא
את הלך המחשבה שמתרוצצת לה בפנים?
ולמה אין לי אומץ להחצין מעט עצמי?
למה הבושה המקולקלת הזו?
הפחד הכולא אותך מלפרוץ ולשול ולגדול?
למה הגאווה המטופשת הזו?
ולמה אין לי בטחון בעצמי-עצמיותי-במה שאני?
למה אני לא מקבלת את עצמי על חסרונותי ויתרונותי כפי שאני?
ולמה יש איזו שאיפה ודרישה מעצמי לשלמות בלתי מוגדרת-
דרישה שהורגת מבפנים ומייפה מבחוץ...
ומוכנה לקבל את כולם כפי שהם חוץ מאשר את עצמי?
למה ההבנה המוטעה והשאיפה לפיסגה לא מושגת,
והפחד..הפחד להיות אנושי..
?למה הגאווה הזו, .
ועלי ועל שכמותי נאמר-
הגאווה -שורש המידות הרעות!
