הקו המלודי נקבע
על ידי הצלילים שמשתנים
לא הצליל הקבוע.
השלמוּת
אם כן
קיימת גם בדיסהרמוניה.
עלי לחרות את הלקח על האבן.
תהום נשייה
-
יש הרבה לכתוב, אך מעט להגיד. תוכלו למצוא אותי גם כאן:
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=653599
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תוקנה הבעיה [ליצירה]
- [ליצירה] אם כך, סליחה (ותודה). [ליצירה]
- [ליצירה] אני מבין כוונתך. יתכן שאת צודקת. הרעיון היה ליצור מסגרת על ידי הכותרת, שכן "אשליית הירח" הנו מושג מתחום חקר התפישה. השיר נותן ממד פואטי למושג זה. [ליצירה]
- [ליצירה] החוויה של הילדים אינה האישיו כאן, אלא התחושות שלי. כצופה מן הצד. מדוע שאעצים את הטוב מול הרע? כיצד אדע מה עתיד לקרות? אני רק מתאר את העולם המתפתל דרך חצי כוס הויסקי הריקה שלי. [ליצירה]
- [ליצירה] לגוד יקר, תודה רבה. למעשה, מבחינת חריזה וזרימה, "הצייד" ו-"אני, אחאב" מהווים ניסיונות ראשונים שלי בשירה חרוזה. עד כה התמקדתי יותר בתוכן. ובנוגע לקריאתך, ניכר כי אינה בינונית כלל. הבנת היטב את מהות השיר, ויפה תיארת את תחושתי כלפי אותו צייד (שהוא, כמובן, משורר בשר ודם). [ליצירה]
- [ליצירה] לוגן יקר, דבריך יפים ונכונים. אני מסכים לחלוטין עם ההבניה המגדרית שהיא חלק בלתי נפרד מתהליך הסוציאליזציה. ועדיין, השיר שלי עוסק במציאות הנצפית, ולא בטבעו האמיתי של האדם, אם בכלל יש דבר כזה. ולא רק זאת, זו אינה מציאות נצפית בעלמא, אלא מציאות נצפית מאוד מסוימת. [ליצירה]
- [ליצירה] בשיר הזה ספציפית יש ביטוי רב יותר לצפונות הפסיכולוגיה. הוא מבוסס על המודל של קובלר-רוס. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה דב. זו פרשנות מעניינת. [ליצירה]
- [ליצירה] ליאורה - אני מכיר את הפסל שנים רבות ואף ראיתי אותו בעצמי. תודה. אמילי היקרה - נסי לקרוא שוב בצורה פתוחה מעט יותר. אין כאן כל שנינה או כל משחק מלים. מה שיש כאן, אם כבר, זה מה שהגדרת פעם "קצת יותר מדי קודים פרטיים" (אבל זה נעשה בצורה מודעת לחלוטין). זה בא לידי ביטוי בסערה ללא עין (איני מבין מה הבעיה כאן - מדובר בסערה ללא מנוחה), ובעננים אפורים של תקווה (אין כאן אוקסימורון. חשבי על "אנגלוס" של מילה ששלחתי לך: למה מייחלים האיכרים?). השורה שאינך אוהבת (אחת מהן, בכל אופן), זו עם המאבקים, הנה פרפרזה על שלושת המאבקים שמתרחשים בפסל הלאוקון (ראי תגובתה של ליאורה). שם הם מספרים סיפור שיש לו התחלה, אמצע וסוף. כאן אני כותב שחלוקה כזו נכונה רק במיתולוגיה. תודה על התגובות. [ליצירה]
- [ליצירה] אמילי במקום הבית החמישי (זה שאני יכול בו יותר), מה דעתך על הבית הבא?: הוא משמיע אז קריאות של נועם שגולפו בכמיהותיו: "עבורך אתן הכל" ו- "אני בך מאוהב!" אני חושב שהוא יותר טוב. חשוב לי להעביר את סכמת הפיתוי השבלונית. [ליצירה]
