בס"ד.

   האם יכול להיות , כי מי שמתימר לישב בליל הסדר ולספר ביציאת מצרים כשבתודעתו ה"אתחלתא" [מדינת ישראל] אינה בכלל "יציאת מצרים", הוא למעשה, מחטיא את לב הענין. את תכליתו ומטרתו של ליל הסדר . והוא אך שרוי בבלבול ובאי סדר מוחלט ואשר גם מעידים לכאורה על אמונתו החסרה.

 אדם שהתחייב בחשכת הגלות המרה גם על אדמת ניכר לראות עצמו כמי שיצא ממצרים . אדם כזה, מי שכבר אכן בפועל יצא ממצרים והוא חלק מהנס האדיר של קיבוץ גלויות  והוא אף נטוע בארץ ישראל ובחירות יחסית . אדם כזה יהין שלא לראות עצמו בפועל, כמי שיצא ממצרים במעלה הדרך המעפילה אל הגאולה השלימה.

 אדם ששר "והיא שעמדה", לא יראה בהצלת רבבות אלפי ישראל מכיליונם ואפילו לפי שעה במסגרת מדינית חילונית , כחלק מובהק ומובנה של סיפור גאוולה עכשוי - תחילתי. לפחות לגבי אותו היסוד הפיזי ראשוני של "יצאת מצרים"

  להוותינו ,יש בינינו יהודים רבים וטובים אשר נוהגים מוכי סנוורים ,משל הכה בהם ברק. מצויים בתוכינו גם גדולי תורה, שבעת ובעונה גם גדולים בטעות.

 לא בכדי, מורשתינו ביקשה גם ל"מהות" את יצאת מצרים לכלל אמצעי כמעט ספרותי - הסיפור .

 מהותו של ליל הסדר הוא הסיפור של יציאת מצרים דגש על ה"סיפור".

 וכידוע ,יש ודווקא האנשים הפשוטים על מטענם היחסי ועל שטף רגשותיהם הדומיננטי, הם גם אשר מיטיבים יותר מכל לספר את הסיפור האמיתי.

 לא בכדי חז"ל ודווקא בהקשר של יצאת מצרים בקשו לאותת לנו, כי בעיתות שכאלה, יכול שדווקא "שפחה על הים" מיטיבה לראות טוב יותר מאותו הנביא יחזקאל.

 וגם היום ,יש ו"עבדים" ו"שפחות", המהלכים והמצויים אך על סיפו של "ים התורה" והם מיטיבים לראות בגאולה טוב יותר מאותם גדולי תורה המצויים והשקועים עד צוואר ויותר, בלב ליבו של "ים-התורה".

 אם כן ,יכול ודווקא סיפורם הפשוט של פשוטי העם אשר יספרו את סיפורם ,מבעד לפריזמה המובנת של גאולתינו שבזה, שהיא היא האתחלתא הוא דווקא, הסיפור שבשמיים מתאווים לו יותר מכל.

 לא בכדי, לב הסיפור של יציאת מצרים כפי שגובש שילדית בהגדה, הינם אותם שלוש יסודות :

 "פסח , מצה ומרור".

 צריך המון גדולות רוח ותעצומות נפש, בכדי להתרומם מעל המשמעות ההסטורית של הדברים, להכיל ולישם בהם, מהות עכשוית מתבקשת. מהות פרקטית, שאנו ניצרכים לה יותר מכל. .

 גאולת ישראל ,לעולם לא תיכון ותכונן, אלא אם כן, אם נשכיל לתקן את היסוד המרכזי שנפגם לאורך ההסטוריה שלנו ואשר הביא גם לחורבן בתי המקדש  - "אחדות ישראל - ובכל מחיר.

 הכלי הרעיוני היחיד, שצריך לשלוט בכיפת הוויתינו, הינו אהבת כלל ישראל ללא כל מיצרים וסייגים ויהיו אחינו בני ישראל  מי שיהיו .

 צריך לעשות הכל, גם למחול ולהתעלם ממצבים רוחניים ירודים ומיאשים .צריך לאחוז בנוסחת היסוד של ליל הסדר : "פסח, מצה ומרור".

זהו בדיוק המתכון הנכון להתנהלות זהירה ואחראית, כפי שמתבקש מאופיה הרגיש והמיוחד של ה"אתחלתא"

 אנו אולי מבלי דעת, מצויים בניסיון אדיר לעמוד ב"פסח" לפסוח, לפי שעה על כל השסעים והפערים המבדילים בינינו, לאהוב אהבת חינם זכה ותמימה.

 אם כי,  לאחוז ולשמר את ה"מצה".

 כלומר, לא לחשוש להפגין ולחדד את השקפתינו כיהודים שומרי תורה ומצוות, רק לשכלל זאת, לחלון ראווה  ובשום פנים ואופן לא להפוך את ה"מצה" ,לאותו השלב הקריטי של החורבן - "מריבה" .

אך מצה, בלו חלילה: מריבה.

 והגם, שהדבר עולה לנו וכרוך ["כורך"] ב"מרור".

מבחנה של ה"אתחלתא" , אם תלך היא ותשתכלל לגאולה השלימה, הינה אך בעצם הכרתה ככזו ועמידה באותו הניסיון כאמור של אהבת כלל ישראל - אהבת חינם ללא גבול וללא שיעורין -תרתי משמע