מרוחקת היד השלוחה,
הפושטת.
עוד כמעה ואגע,
בשלהי אצבעה.
ימוקרו המראות הצופות
מלמעלה,
נבערו יצריי,
ממבט אישונה.
הנסיך הקטן
-
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] טוב לשמור על שפיות למרות כל הבלאגן... הכי טוב להשאר מי שאתה גם אם כולם משתנים לפעמים... מקווה שתצליחי להשאר תמיד כמו שאת! יפה...=] תודה לך... [ליצירה]
- [ליצירה] תיאורייך פורחים כשדה הפרחים והמילים כזרם המים בנחל,הפסיק כאבן עליו משתחשכת הנקודה...=] מדהים!תיאורים פשוט מקסימים וקולעים בדיוק לציור הזה של שדה פורח באביב עם כל הפרפרים הצבעוניים האלה.. תודה לך..:-) [ליצירה]
- [ליצירה] וואי כמה נכונים דבריך!נכוןנים וחזקים כמו הסוף הלא ידוע...מש נהיניתי מהמילים והתיאור האחרון...כל כך תודה לך! [ליצירה]
- [ליצירה] וואווו!!!יפהיפה!!העלית בי כמה חיוכים טובים,שבהחלט היו חסרים לי..עיגולים עיגולים,חיוכים חיוכים,הכל בחינם,ומספיק לכוווווולם! הלוואי שכולנו נחייך כל היום ולא נאבד את העיגול שלנו בלב ים סוער..וגם אם כן,שנמצא אותו תמיד תמיד מהר! תודה ענקית לך!=] [ליצירה]
- [ליצירה] אוי..=\ פשוט אוי אחד גדול...זה כואב כשזה מתפוצץ ככה בפרצוף אחרי שהתחלת לבנות את עצמך ככה..אבל,אחרי שנהרסת את יכולה רק לעלות..ולבנות את עצמך שנית..ולהתחזק ולא לתת לאחרים להרוס.. תודה לך.. [ליצירה]
- [ליצירה] נתיי!! אכן,לחץ..מתח בלתי נתפס..וכשהמתח יחתך פתאום דממה,שקט הס..זהו השקט שאחרי הסערה בו נתחיל הכל מחדש ונבנה את חיינו ע"י אותן מערבולות שמסובבות אותנו.. יפה..מצריך קריאה נוספת לפני שמגיבים,זה טוב!=] תודה לך... [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושב שהאינסוף של כל אדם הוא שונה,ומביא לו את הדבר הכי מושלם שלו עצמו,בין אם זה כמיהה כמו שכתבת או חיבור אמיתי ושלם,וכל זה רק כשתגיע לאינסוף האמיתי...שלא כל אדם יודע מהו..[אני מקווה שפירשתי נכון את מאמריך..ככה היה נראה לי..] ולכן כשאתה אומר אינסוף,שלך זה כל כך נראה פשוט,אדם אחר לא יוכל לפרש את מה שתגיד,אלא יחשוב על דבר אחר ולא ברור-שזהו האינסוף הלא ממש ברור ואמיתי שלו.. שנזכה לראות את הסוף הטוב שבחיים וכל אדם יראה את האור שבסוף ויבין את המשמעות האמיתית של האינסוף..=] תודה לך... [ליצירה]
- [ליצירה] שיר עמוק וכואב..אפשר לראות את הגעגוע ממש דרך כל מילה.. המילים נבחרו בקפידה כזאת שנותנת הרגשה של עצב מיוחד כזה. יפהיפה.. תמשיכי לכתוב,את טובה בזה.. מקסים!:) [ליצירה]
- [ליצירה] אוי הכאב...אפשר ממש להרגיש אותו!כל כך מוחשי מתוך השיר... תמיד אני חושב,האש היא דבר כל כך אבסורדי..כל כך לא ברורה,כמו הלב שלנו...היא יכולה לשרוף ולכלות כל מה שעומד בדרכה,ולהשמיד ולהרוג,כמו ליבנו בהאהבה...ומהצד השני,היא מחממת כשקר וטובה כשעצוב,מאירה כשחשוך וכשלא מוצאים את דרך הישר והטוב...היא הדבר הראשון שרואים אצל אהוב,האש הדולקת באישוניו,כמו אש אמיתית...שמוכנים להקריב הכל למענה... הלוואי ונזכה כולנו לראות ולהצית רק את אש התמיד,האש הטובה והמאירה,שתדריך אותנו על דרך הישר והאמת,ושתמצא לנו אהבה קרובה לבוא... והמתים אשר קראו את הדמעות הקרירות,עתה יוכלו להתחמם בצל אש של חיים,ויחייכו בקברם כשיראו את כל השמחה הפורצת כך,מתוך לב האדם... תודה לך יולי! [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתייי!! מרגישים את הכאב בשירך,ואפשר להזדהות..אבל לא ברור לי למה "חייכנו"?והם- ממש לא קטנים!הם גדולים! תמימים זה נכון אבל להתייחס אליהם כקטנים...זה כבר משו אחר.. כל מקרה ממש אהבתי!...=] [ליצירה]
