בס"ד

 ברשימה אחרת שלי באתר [ המסר האחר - של רצח קין],רמזתי ופירשתי כי הסמליות של שמו של קין [ "איש אשר קניתי את ה'" דגש על "את ה'"]השרתה עליו אוירה פנטית. מה עוד שדימה כי שם של אחיו מעיד  גם על מהות של "הבל". וכך פנאט דתי זה הביא לעולם את הרצח הראשון ודווקא במסווה של אדיקות דתית.

 נראה לי, כי בעולם פרוע ושלוח רסן של היום, שבו נפש האדם הפכה הפקר ראוי אולי לשוב ולעשות את אשר אולי לא נעשה מספיק לחדד את מסריה הערכיים והאושיתיים של תורת ישראל לענין זה..

  האם ,מי יודע, כי הרצח הראשון הצית למעשה  פתיל השהייה של כלייה על הרוצח וכל צאצאיו . בכעין מסר כי הרצח, הוא לעולם, חרב פיפיות  המאכלת לא רק את הנרצח וצאצאיו הפוטנציאליים ,אלא באותה המידה לכאורה גם את הרוצח וצאצאיו כאמור..

 אומנם, בתווח המידי ,זוכה קיין , ל"אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו" והוא בנסיון לברוח מאותה האימה, אף מנסה לפחות מוראלית, להנציח את שם בנו חנוך בשם עיר שהוא בונה,   אך דומה שהכתובת כבר נחרתה  ולא רק על קיר .

 בהמשך ממשיכה התורה ומונה אך שמית בלבד צאצאים נוספים של קיין. והנה מי שהיא מגיעה לחותם הגולל של השושלת : "למך" לפתע נדמה כי שטף התיאור משנה מהלך  עוברים לפאזה אחרת ,לריתמוס שונה .

 התורה רואה לנכו לפתע,ן למנות מספר נשותיו של למך, לציין במפגיע את שמותיהן ומוסיפה ומונה את ילדיהן, כל אחת בנפרד בתוספת של הערך המוסף של הסימליות שבשמות הילדים .

ואם בכך לא די, מונה גם התורה כרמז לאקורד של סיום, מה אותם צאצאים אחרונים של קיין מורישים לעולם [כולל נגינת מוזיקה.

 אם כן, אותו " מלך", מלכו של עולם, שב לכאורה באנטיתיזה סמלית בשם של "למך" , לחתום לכאורה, סופית את אותו הענין הנורא של הרצח הראשון.

 למך ,זה נכשל ברצח כפול או אפילו אם נבקש להקל בצידוקיו ב"הריגה כפולה".

הענין הזה, של היסוד של המכפלה של "שניים", הינו יסוד דומננטי המבשיל גם לכלל מהות בפני עצמה .

שהרי, שני נשים ,לכל אחת שני ילדים, שני צורות העברה של מסר "שמענה" האזינה" ,כנגד "קולי" ו"אמרתי", "פצע" מול "חבורה", "איש" מול "ילד".

 בקיצור הכל בנוי על אדנים של כפולה של "דאבל"

 הריתמוס החוזר ונשנה זה , בתוספת הערך המוסף של סמליות השמות השונים, בא למעשה לומר,  המקרה הראשון חוזר על עצמו ולא רק כעין סגירה של מעגל, אלא גם לסגירת גולל של חשבון : של  כיליון , גם של הרוצח על כל אגפיו. אומנם  במאוחר  ובהתאם לחשבונה הידוע של ההשגחה,  אך בהחלטיות המוכתבת מראש.  ..

 למך בערוב ימיו, חש בכך.

 ועל כן, בוידוי של סוף קרירה והשושלת הוא מבקש להתוודות  ודווקא בפני שני נשותיו  ובאמצעותו התורה מבקשת להעביר לנו המסר לדורות עולם .

כי רצח כל רצח, מתחיל למעשה בתהליך אנרגנטי שלילי, שסופו ידוע מראש כליה של "שופך דם האדם באדם דמו ישפך" אבל למך מבקש אף להעצים לנו המסרים כי רצח הופך גם לחוב אין סופי מצטבר, הנזקף לכאורה לחובתו של כל רוצח תורן .

אדם שרוצח היום, כאילו מקימים כנגדו את כל מעשי הרצח שאירעו עד עתה והם מתיצבים כנגדו ולחובתו , לפחות כתמונת רקע קטגורית איך האדם לא למד דבר מכל אלה.

 עוד מבקש למך למסור לנו, כי האמור חל וביתר שאת גם על מי שמבקש לרצוח רוצח , שלא במשפט.

והמסר הכללי החשוב ביותר רצח ועוד רצח מוביל בהכרח לכליה כללית  ומוחלטת של כולם רוצחים כנרצחים, שהרי הוא גופו ומשפחתו עדות לכך.

 הוא ובניו חותמים שושלת קיין ואשר כולם אבדו במבול [חוץ אולי מנעמה....].

 אם כן, "למך" שהוא לכאורה אניתיזה ל"מלך", חייב היה בשם המלך באמצעות תורתו, להעביר את המסר התורני האמור, תוך המחשת התוצאותיו בגופו שלו ובכליון ילדיו כאמור..

  ואם מתעורר ספק בדברים האמורים ,או בתוצאות כאמור, כי אז דואגת התורה מיד לספר לנו, שהאדם ידע עוד את אשתו והיא יולדת את הבן השלישי "שת".

 היחידי ששרד.

 ולכן מכאן ואילך,  בהמשך, התורה מספרת לנו  "זה ספר תולדות האדם" כאילו מכאן ואלך, מתחילם ונמנים תולדות האדם ואך משושלת "שת" וממה שנותר ממנה במבול [ נח ומשפחתו] 

  "בצדקה תכונני"

 משה אהרון