צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
כן. שמעתי שהפסיפלורה חומר מרגיע. אבל יפה כל כך. ממרפסת ביתי רואים את דרך נמיר, והצמח הזה שהופיע כאילו מאין, רק מכיוון ששמתי כמה גרגרים באדמה, מתנה נפלאה של העולם ללא קשר אלי, בלי כסף, בלי ףמעצב צמחים וכולי, והפרחים היפים שלא ידעתי שהם כאלה. בן אדם יכול להיות פרופסור למדע הכי מורכב בעולם (לא אני) ולא לדעת שיש צמח צנוע כזה בשם פסיפלורה עם פרחים כל כך יפים. ועל זה כבר אמר ודבריו לנצח אמת: "כי אראה שמיך, ףמעשה אצבעותיך ....." שבת שלום.
[ליצירה]
למאיר. הצעירים בימינו מורים את הדרך למבוגרים. אומרים שקיים משהו שנקרא טור אקפוננטי והצעירים היום מתקדמים בראש הטור האקפוננטי של המילניום השלישי ומשאירים אותנו הרחק מאחור.
אמת שלנו המבוגרים קיימת פרספקטיבה ארוכה לאורך אירועים וזמן ובזה אנו בהחלט שונים ...
פסח כשר ושמח לך
[ליצירה]
התקשתי להבין את כל מה שאתה כותב כי איני מלומדת בכגון אלה. ואולם בקשר לקב"ה ולחילוניות: לפעמים אני רואה שומרי מצוות (לבושי השחור וכובעיהפרווה למשל) אם יחלפו ברחוב לידי והם מסבים את ראשם. ואני חושבת: איזה מין מאבק זה ביצר הרע ? הרי אתם פחדנים. במקום להביט ישר ואם יש יצר לגרש אותו, אתם בורחים מהיצר מראש. הרי אומרים שבמקום שבעל תשובה עומד בו לא עומדים ??? (אחרים). ולדעתי מי שסוגר עצמו מרוב פחד מהיצר ומהעבירה בשכונה שלו וחושב שזו דרישת הקב"ה - נראה לי שטועה במקצת.
[ליצירה]
[ליצירה]
תודה, אמילי. אפשר. אבל אני כבר לא נוגעת בהם.
[ליצירה]
יום אחד, ביום הזיכרון, נכנסתי לבית של השכנה שלי ומצאתי אותה יושבת ומביטה בתמונתו של אחד הרטכ"לים. היא ספרה לי שאותו רמטכ"ל דומה מאוד לאחיה שנספה בשואה (והיא נצלה כי הייתה במנזר, כמו הדמות בסיפורו של אביסתיו). והיא עוקבת אחרי תמונתו של אותו קצין כדי לדמיין איך אחיה היה יכול להיראות לו נשאר בחיים, כי * לא הייתה לה שום תמונה שלו ושום זיכרון וזכר*. היא ספרה שהנאצים לקחו את כולם מבית הכנסת וירו בכולם אחד אחד ליד הנהר כמדומני. ואילו היא - כחולת עיניים ויפה - ניגש אליה קצין SS ואמר לה, "את לא יהודיה, את לא יכולה להיות יהודיה," והיא רק הביטה בו ולא אמרה דבר, אבל הוא אמר לה, "לכי מפה, את לא יהודיה" וסילק אותה בכוח וכך הציל אותה. והיא הלכה משם לבית של המטפלת הפולניה שלה, שזה כל מה שהיה לה בכפר, וההיא שמה אותה במנזר. ולמחרת אותו יום היה לה פס לבן בשיערה, והיא כמדומני בת 19.