הלילה שלי -
אלפי מחשבות,
מאות זכרונות,
עשרות רגעים
וכמה געגועים.
הלילה שלי -
שלושה כוכבים
ומעט אהובים,
חלומות נשגבים
ואחד אלוקים.
הלילה שלי -
אינסוף עתידים אפשריים
ותקופות שאבדו כאיים בודדים,
סימני שאלה, סימני קריאה
ואחד - אתה.
אקומה נא
-
בשוכבי ובקומי - אשה. ברוך שעשני כרצונו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] באמת מאוד יפה [ליצירה]
- [ליצירה] ואחד - אתה אפשר לפרש את השורה האחרונה כמתקשרת לאהוב או לאחד היחיד והמיוחד שאליו פונים בקריאת שמע שעל המיטה. יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] מילוליתית מסכימה מאד עם דברייך. אל דאגה לא אהפכהו. ותודה על התזכורת... לילה טוב [ליצירה]
- [ליצירה] וואי שיר יפה באמת נהנתי לקרוא אותו גם אני מרגישה כך לפעמים בלילות ,מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] אלוקים רק שלא תהפכי אותו לאלוקים (כמו בתקבולת). כי הוא לא! וחוצמיזה תמיד כדאי לזכור כי גם את חלק אלוקה ממעל. [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה והאחד הזה מחזיק את הכל... שיר נפלא. [ליצירה]
- [ליצירה] חולקת, במחילה, על החזן הנודד החן של הסיפור הוא בכך, שאפילו אדם כנסים - אינו צריך מטאמורפוזה שלמה בכדי להחזיר 10 שקלים ובכדי לעמוד במילה שלו! החן של הסיפור הוא בכך שגם מכור שנמצא בעיצומה של התמכרותו, עדיין נותר בו צלם אנוש וכבוד אדם. גם בלי מטאמורפוזות עמוקות. אביב וסתיו, מצאתי סיפור זה אביבי ומחוייך. [ליצירה]
- [ליצירה] יש בזה משהו מאד נוגע, אף כי טרם השכילותי להבין מהי העמדה של הדוברת כלפי מושא אהבתה. דומה כי האמביוולנטיות כלפיו עדיין בעיצומה, גם אם האהבה אליו איננה עוד. ואולי בגלל האמביוולנטיות הזו, זה כל כך נוגע. [ליצירה]
- [ליצירה] שירה שיר גנבה לי... את הכותרת. כי מה שעמד לי בקצה אצבעותי המקלידות, בתום שירך, היה באמת המלים "איזה יופי". הקריאה הזו, לתקשורת בלתי אמצעית, אמיתית, להתחברות לחוויה - תוך בריחה מכל מה שמעכב מפניה, היא פשוט מרגשת! תענוג. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הרעיון של המקום שבו ממשיכים כל הדברים שחדלו/נשלמו - להיות. הזכיר לי קצת את השיר, שאיני זוכרת את שמו, המתאר ליקוט של שירים שהיו, ובסופו השורות: "ואותו שמאז נעלם ולא שב אהבנו מאלף גוון". [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים פשוט יפה. דינמיקה מתישה ומוכרת להכאיב. [ליצירה]
- [ליצירה] אכן עצוב וההתכנסות הזו פנימה, בשל הכאב והפגיעות. אוי, כמה כואב - ככה מוכר... יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] כמה אופטימיות ואהבת אדם שזורה בשירך, גיא. יפה. אשמור אותו לשעות מצוקה ומכאוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אוהוהו! נגה נגה היקרה. זה הרבה הרבה יורת חזק, נוקב ואמביוולנטי מה"כן לא" שלי. קשה, ואת מעבירה את הקושי לקורא - אני בכל אופן הזדהיתי עם כל הלך החשיבה. ואיזו שפה!!! תענוג. לא ברור לי, אם המכתב האמור נכתב בעיצומו של הקשר, או לאחריו... חשוב לי להבין את זה, כי נראה לי שזה הכרחי להבנת הקונטקסט והאינטונציה של הדברים שאת כותבת בו. בוקר טוב! [ליצירה]
- [ליצירה] אכן, ענק! כמה שזה מצחיק, ככה זה נכון, לצערי. ואני חולקת על סוערה, במחילה, מאחר והקטע הפסיכוסופי הזה - מנסיוני - שמור בעיקר לגברים. אנחנו, הנשים הסתגלניות להפליא ממהרות להפנים את האמת הכואבת, שנסיך - שלא לדבר על סוס לבן - אינו קיים. הגברים, בחלקם הלא קטן, מסרבים, פשוט מסרבים, להפנים שכנראה אין סינדרלה/רפונזל/שלגיה, ומצפים לזבנג שיכריע את ליבם הדואב ממבט ראשון. אבל זו טענה שאני יודעת כי היא טעונה ביסוס אמפירי. אשוב למעבדה, ואנסה לבססה. כך או כך - גדול! [ליצירה]
- [ליצירה] ואני בכלל תוהה אם הם אכן נחנקים על ידי העניבות. אני אישית מתקשה להאמין שלאורך זמן היו מתמידים בזה, אם היו רק נחנקים. אני חושבת - שמעוות ככל שזה ייראה לאחרים - הם מפיקים סיפוק והנאה. כאילו, כזה, ז'תומרת - מה אנחנו כבר באמת יודעים על עולמם הפנימי? מי שמנו? רעיון חמוד, אך המסר לא מקובל עלי. במחילה. [ליצירה]
תגובות