לא, אף אחד לא יכול, להפסיק להסתכל, כשאחת השמשות מתפוצצת.

ואף אחד גם לא יכול, לעצור אותה, את אותה התפוצצות, ולא רוצה.

לצרוח, לעוף. בשניה אחת. ככה, מבפנים והחוצה. היא מתפוצצת.

לרגע אחד היא שותקת, נעמדת זקופה ואילמת. וזה מתחיל-

בנשימה עמוקה, נשיפה קצרה. נשימה אחת, נשימה לעומק הריאות,

היא עוברת בגוף, ממלאת אותו חיים. יורדת מטה, נמשכת, ונשיפה.

זאת שתיקה. ברגע הראשון זו השתיקה. ואז זה קורה,

לאט, זה קורה. השתיקה הזו, הריקנות המתוקה של הגוף,

מתחילה לספוג את עוצמת הנשמה, נשמת העולם,

מגע האלוהים, הנכנס לקנה החלול הזה.

זה קורה. נשימה, נשימה אחת, בהתחלה זו השתיקה והיא עומדת.

העיניים נפקחות באחת, הגוף מתחיל להתמלא,

הכל בפנים צורח, עד אחרון הורידים, עד אחרונת הנקבוביות.

וזה ממלא, בזרם איטי, באלפי צבעים, זה ממלא מבפנים, וזו עדיין שתיקה.

עד שזה מכיל את הכל. וזה קרוב, קרוב מאוד.. כשהגוף כבר לא יכול להכיל את כל הנשמה הענקית,

כשהשמש מתפוצצת-

והיא נעמדה, ושתקה ולפתע-

החלה לצרוח. ואי אפשר לתאר איך זה קורה,

אבל הכל רועד מבפנים, רעידות בלתי נשלטות. ואז היא עפה-

והיא אפשר להסביר, אבל הקרקע כבר לא מושכת אותה מטה, זה חוק החסד, עכשיו אלוהים רוצה אותה-

והיא קופצת גבוה, ורוקדת, וכל האנרגיה הזו מבפנים מתפוצצת, והצחוק לא יכול להיעצר

והמבט תמים, אבל בורק.

זה אושר, זאת אהבה. וזה קורה.

אחרי שניה של שקט אחרי הנשימה, אחרי שפקחנו עיניים, הגוף מתעורר מעצמת הנגיעה בנשימה.

והגוף הזה מוציא הכל החוצה, כמו הר געש ענקי, מכסה את הכל,

ורוח בין העצים מתחילה לעלוץ, והעצים רוקדים איתה, הפרחים זוקפים את ראשם, הם כבר מכירים, את הניגון הזה. וזה האושר, התמים בעולם

והמבט הזה איננו חושב, העור מתחיל להבריק, השפתיים נפסקות, הרגליים מעופפות הידיים פורשות, והלב מתרונן.

זה הכל, הכל בעצם, והכל הוא אינו אלא דבר אחד. וכששמש אחת מתפוצצת, הכוכבים נדלקים-

והאנשים מתחילים לחייך, הרחוב מתחיל להתמלא, והכל נעצרים, העולם מפסיק לנוע, הרגע הזה הוא הכל, הזמן הוא עכשיו, והשמש היא הרגע. אז ההרים יכולים לזוז, והאבנים מתגלגלות מעצמן, וגשם שוטף את הכל, ואיתו באה גם נשיקה צורבת של תשוקה שמשית, והרוח מנגנת עם עלי הגן.. והכל כל כך כל כך חיי! והיא יכוהל ליפול עוד שניה, ולהתרסק לאדמה, אבל הכל, הוא מחזיק אותה. והיא יפה, כשהיא כל כך שבירה, והיא החלשה מכולם ברגע הזה, אבל אלוהים, הוא זה שנמצא בתוכה. בה ובעלי הגן, והיא זו, היא השמש, והיא, בתוכה זו נשמת העולם.

אושר, שמחה, אהבה. זה קורה. זה קורה תמיד, כל בוקר, כי הכדור מסתובב עדיין, ודפיקות ליבנו איתו, וזאת אהבה, כי אין הל סיבה, אבל השמש עוד לא התקרבה אלינו, והירח נוצץ, והכל הוא חי, וזה סימן, שיש אהבה והכל עוד קיים, כל בוקר כל שניה, עוד שמש אחת מתפוצצת מבפנים החוצה ומגלה את מה שכולם מכירים ולא יכולים לראות, אבל זה כאן, רגע אחד של אושר תמים ומתוק. רגע אחד של אלוהים, פה תמיד, עם נשמת העולם.