וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ
זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם.
(בראשית, פרק א, פסוק כז)
בַּמִּדְבָּר הַמְלֻבָּן בֵּין זָכָר לְגֶבֶר
אֶמְצָא תְּמָרִים מְתוּקִים מְצִלִּים
בְּנָוַיִךְ,
בְּחֶבְיוֹנֵי הֲרָרַיִךְ נִקְבּוֹת רֹגַע
עֲטוּרוֹת זוּטָה רֵיחָנִית וְעֶשֶׂב רַךְ
וְרוּחִי מְקוֹשֶׁשֶׁת לְטִיט חֲמָרֶיהָ
בּוֹנָה בִּקְתַּת שְׁתִיקָה
לִלְשׁוֹנִי
מִתְכַּנֵּס בְּתוֹכָהּ עָמֹק עָמֹק
לְהַפִּיל חוֹמוֹת קָמוֹת לְמָבוֹךְ
מֵעַצְמָן
וְּכְשֶׁהָעֲגָלָה-הַגְּדוֹלָה מַזְהִירָה
דּוֹהֶרֶת בְּלֵילוֹת צְלוּלִים, אֲזַנֵּק
בְּעַד כַּפּוֹת הַסְּכָךְ לְשָׂדוֹת
שִׁבֳּלִים נְגוֹהִים מִמָּעַל נִפְתָחִים - - -
עִם תִּפְרָחוֹת מָן אֶנְחַת
תַּהַפְכִי לַחְמֵנוּ חַי
לְמָחֳרָת
וְיָדֵךְ וְיָדִי מְפַסְּלוֹת יַחַד אֶת
צַלְמִי וְצַלְמֵךְ
צַלְמֵךְ וְצַלְמִי
גֶּבֶר , אִשָּׁה.
