אהבתי את היצירה,

אך מדוע?

מה גרם לה לשמח את לבבי?

האם באמת אהבתי אותה, 

או שמא זה עוד נסיון כושל

להצדיק את יצירת היצירות?

לומד תורה לבדי,

מלמד לאחרים – 

חברותות צעירות,

שיעורים לתלמידים.

האם יש ערך ליצירה

המבטאת רגש חולף?

אחדל,

אחדל,

אך איני יכול;

נפשי צריכה לבטא את עצמה,

ואינה מוצאת מנוחה

ללא פורקן היצירה.

כאבל עטוף ראשו

דואב ובוכה,

אצור דבר מה בצנעה,

ואמהר לשוב אל התורה.