הולך הוא במרחבים אור השמש נופל על פניו פנים תמימים כל כך טהורים אבל מה לו? למה מוטרד הוא? העצים כל ירוקים... הריח שאחרי הגשם באפו ריח שהוא כל כך אוהב מתי התבודד לאחרונה? השמש מכה בפניו והוא חושב עדין איך יתקן עצמו? איך יתדבק? איך ילמד לאהוב את הכל? "אהבה לכולם" לוחש לו קול נסתר "מתגלה דרך כל ההויה" מסתובב הוא ורואה את רבו כן, רבו שהוא כל כך מעריץ הרב שכל כולו ממנו... "צריך לאהוב הכל!" "אבל אני לא מצליח!" "בשמחה, תלמידי, בשמחה" חיוך עולה על שפתיו יודע הוא כי השמחה מקור שאי אפשר להיות ליד רבו בלעדיה ורבו הולך לו... והוא צועק "אבא! אבא!" והאב מתרחק הרב שהיה לו אבא שהוא כל כך אהב כבר לא איתו... דמעה נושרת מלחיו... זוכר הוא כששאל את הרב "מה יהיה אחרי שהרב ילך?" הביט עליו רבו ואמר "העולם ימשיך כמנהגו" אבל לא! הוא לא יכול! ואז נשמעת ממנו הצעקה הצעקה שרבו תמיד זעק עם כולם "עם ישראל, ארץ ישראל, תורת ישראל במדינת ישראל" והנה מנגינה מתנגנת לה ממשיכה עולה כאש "נרננה, נרננה בישועתך ובשם אלוקינו נדגול" ויושב התלמיד מול העשב הירוק כל כך ירוק בוהק! "מה רבו מעשיך ד'" ויושב ומסתכל על ההויה "האהבה צריכה להיות מלאה בלב לכל"