עַל הֶעָפָר הַשּׁוֹקֵט
מוּל טְלַלֵי הָעֶרֶב
אָלוּשׁ גַּעַגּוּעַי
תְּשׁוּקוֹתַי,
בְּלֶחֶם דִּמְעָתִי
הַשוֹכֵן קֶבַע לְצִידִי.
נִצַּלְתָּ אוֹתִי,
בִּצְחוֹק זְדוֹנִי
גָּרַמְתָּ לִי לְהִתְאַהֵב
לְבַקֵּשׁ,
לַעֲרֹג.
בְּלַהַט הַלַּיְלָה,
יוֹצֵאת אֶל הַסַּהַר
לֹא רוֹצָה לְחַבֵּק
אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁנָּגַעְתָּ בִּי,
רַק רוֹצָה לְהַזִּיל דְּמָעוֹת
מוּל הַכּוֹכָבִים,
הַרוֹשְפִים שֶׁלּוֹחֲשִׁים לִי
בְּרֹךְ
תגובות