[ליצירה]
ב"ה
קוראים יקרים,
נתבקשתי בכמה וכמה הודעות אישיות לחוות את דעתי בנוגע לפלוגתת המגיבים על המניעים של אביאל.
אין בכוונתי לעשות כן -
לענ"ד בכל יצירה יש פנים מרובות וכל אחד טועם בה טעם אחר. אין זה מקומי לומר לקוראים כיצד עליהם להבין את הלך רוחו של אביאל; כל אחד יבין כפי שהוא רוצה.
עם הקוראים היקרים הסליחה, ולמגיבים - יישר כח על ההתעניינות בסיפור.
[ליצירה]
ב"ה
"וזו אני" היקרה,
גם בצד שלה, אביאל הוא זה ששם לב לדבר, לא אודליה, ועל-כן המשפט נכון. בפרקים שבהם הצד שלו שונה לחלוטין מהצד שלה, אני כותב קודם את הצד שלו, בפרקים שבהם יש דמיון רב - אני כותב קודם את כל מהלך השיחה, ואח"כ מפצל לפי הצדדים השונים.
ואני מקווה שתהני מהמרתון...
[ליצירה]
ב"ה
מיכל היקרה,
כעת העירו לי שישנה בעיה בצורת הופעת הפרק בדפדפן אקספלורר, שבגללה הפרק לא מופיע במלואו (אני משתמש בדפדפן פיירפוקס, ועל כן לא שמתי לב לזה).
אני אשתדל לראות אם ניתן לתקן את הבעיה.
חזקי.
[ליצירה]
גניזה
ב"ה
המתבונן ביצירה מבין כי הקריטריון לגניזה אצלי, איננו האם היצירה טובה או לא, אינני מתיימר שאף אחת מיצירותי הינן יצירות טובות. הקריטריון לגניזה הוא האם היצירה מביעה משהו אמיתי או אל. מכיון שיצירה זאת מביעה אמת פנימית שלי פרסמתיה.
[ליצירה]
ב"ה
רדף היקר,
לענ"ד אתה מפספס את הנקודה. שיטתו של מרן הרב זצ"ל, היא שהאישה היא באמת עליונה מעל הגבר. ומכיוון שכך - היא שיטה אנטי-שובניטית מיסודה (כמובן בכל הקשור לשימוש במושג "שובניזים" לתיאור שובניזים גברי, בכל הקשור לשימוש במושג בתור עליונות של אומה - שהוא השימוש המקורי במילה - הרי שודאי שהרב זצ"ל סבר שעם ישראל מנושא מעל הגוים ואכמ"ל).
בנוגע לפרטי הדברים, ודאי שאין גישתו גישה "פמניסטית". שהרי הגישה הפמיניסטית סבורה שאין הפרש בין גבר לאישה - ודבר זה שקר ביסודו ואכמ"ל.
נ.ב. אם שגיתי בהבנת דבריך - הריני מבקש סליחה.
[ליצירה]
ב"ה
ידידה היקרה,
קראתי בעיון את דברייך, ורציתי לנקוט בשולי גלימתך ולהעיר מספר הערות:
א. אני מפרסם תחת שמי האמיתי, כי אינני מתבייש במי שאני.
ב. השיחות שמפורסמות הן שיחות ישירות עם ד', שהיתה תקופה בת שנתיים שבה רשמתי את חלקן במחשב במקביל לדיבור עמו.
ג. כפי שנזכר ביצירה הנ"ל, אינני רוצה לכעוס על ד', וכפי שראית - גם כשאני כועס עליו, הכעס מתהפך במהרה לדברי ריצוי; אולם אני חושב שיש מקום גם לתחושה הראשונית של כעס. אסור לי להתעלם מהרגשות שלי, רק בגלל שאינני חש בנוח לדבר אל ד' כך. יחסו של ד' אלינו, הוא אמנם מצד אחד יחס מלך לעבדיו אבל מהצד השני יחס אב אל בניו; ולכן השיקולים הם לא תמיד של "מה ראוי", אלא גם של "מה אתה חש". ועייני במסכת ברכות דף לא' ע"ב, שגם חנה ואליהו הטיחו דברים כלפי מעלה.
[ליצירה]
המקור
ב"ה
המקור לכונה ליתקון הפרטי ביקבה"ו הוא בעולת ראיה ח"א עמ' יג'.
[והיסוד שבכל דבר ישנו מבט כללי ומבט פרטי מצוי בעין איה מהדורא בתרא בפיסקא הראשונה (עין איה ברכות ח"א עמ' 173)]
[ליצירה]
ב"ה
קוראים יקרים,
כפי שהודעתי, לכבוד יום השנה לסדרה - פרק מיוחד.
שיחות בין ההורים של הגיבורים הראשיים של הסדרה אודותם; ולמעריצות הקיטשיות - תקווה לרומנטיקה! ;)
תגובות