כספינה בלב ים,
מפליגה אל האופק הלא נודע, הלא מוכר, המנוקר,

גוברת על סופות ורעמים,

ניצבת איתנה ובעוצמה מול הגלים המערימים,

מהדקת מפרסי הלבן,

והתורן יציב ומורם,

המסע עוד לא תם.

ותקווה מהדהדת,

ממלאת מצברים,

שחוף מבטחים נמצא לו אי שם,

מחכה גם הוא לי.

מצפה. ונלחם.