זאת, מלחמתי שלי
נגד בשר מבשרי
זאת שממה בצבעי אדמה
עם פרח יחיד וירוק
זהו יום בחיי שבו אוהב
שאחליט, "מה אוהב?" ג
נושא עיני למרום, מותח שרירי צווארי ושואל:
"מי אני?"
הנני.
שתיקת העננים אינה חולפת וכל מה שאני איתי ועלי
הלכתי ורצתי הלכתי שוב, גררתי רגלי וסחבתי את ליבי עלי
אך המדבר לא נגמר
הוא ממשיך ממשיך ממשיך
היא אמרה "לא" ג
ובין רגע נפל עולמי,
נישמתי נתקצרה
ומאז עיני חלולות
מסתובבבמעגלים
רודפת אותי מילה אחת ויחידה
מי יתן ולא תחושו את שאמרתי
תהרגו אותי, למה למדתי לשאול?
והמוות לא בא נותרתי אני והספק בליבי
קרחצ בוך באם!@
חושך, ואני צועד,
לכיוון מנגינה.
וכל תו וכל פסיעה נותנים ממשות צבעונית למקום בו אני נמצא.
עצי הדרים ואורנים נישאים
והרבה חיות היער עומדות ומברכות,
השביל אותי לוקח עמוק, אל מאווי היער וריחות רחוקים אך מוכרים את
רגלי מושכים
לאן?
למקום
"אני לא רוצה לדבר בחרוזים,
בואי נתבלבל עד מחר,
עד ליום, יום שבו רוח
מנגנת וים לוחש."
ואת ענית לי עם קול אשה
"לאן נעלמות כל הגרבים?
לא אתן להן להיגנב, ארדם ואשמור
אך כל פעם בעודי מתעוררת קר לי באחת מרגלי, דבר שחוזר
צלעתי מכוויות קור מספיק בחיי כדי לדעת
עדיף עם גרביים"
לילה טוב.
