א
הזמן מתעבה, מתקשח.שיטפונות גדולים שבדרך
החלו כבר את מסעם הארוך לעברנו.
בכל מקום עיניים פקוחות יונקות את לשדה של הרוח.
ואין נביאים עיוורים והכל אל מקומו ישוב.
ב
הדי השיטפון נשמעים כבר ממרחק,שאגת אריות שגברו על שוביהם
והם עטים אל עבר דמדומים של שיכחה.
הכל אל מקומו ישוב.
ג
שעון החול אזל עוד לפני תחילת הימים. כל שהיה,
רק מחילות קטנות ופזירות הדעת.
אחרונות ערקו ההשלכות. לרגע חשבו כי יש עוד טעם.
ואין. כי הכל חשוך חושך ועמוק מסבל.
ד
שערי העיר קרסו באחת.ספינקסים שלקו בשיכחה ואבדה בינתם
וכנפיהם נלקחו גם הן בביזה הגדולה.
איש אינו צועק. אין נושאי נהי ואין זועקי קינות.
רק יקיצות שאיחרו את הישנים ובאו עם מנחתן אל המתים.
הכל אל מקומו ישוב.
