05:40: ממכשיר הסלולרי שלו נשמע  השיר,

"THE FINAL COUNTDOWN"

זה הצליל שמעיר אותו כל בוקר, הוא פקח את עיניו בקושי רב וגרר עצמו מהמיטה.

"איך אני שונא את יום ראשון בבוקר", חשב לעצמו בזמן שצחצח את שיניו.

שעה של התארגנות לפני היציאה לעבודה, במהלכה שתה קפה, אכל פרוסה ועבר על עיתון הבוקר.

06:40 הוא יצא מהבית, נכנס לרכב, הכניס את המפתח למתנע, סובב, האוטו מניע

"כבר התחלה טובה של היום", חשב לעצמו והתחיל בנסיעה.

בצומת הראשונה ליד ביתו, מצד שמאל עמד קבצן, "גם לפה הם הגיעו", חשב לעצמו, "ועוד מוקדם כל כך בבוקר".

לפתע מכה חזקה ברכב ויד אוחזת בידו ולפני שהבין מה קורה ראשו של הקבצן הגיח מולו ולוחש לו

"הם באים בשבילך",הוא הביט בו בבהלה מנסה לנער אותו מעליו, לאחר מספר שניות של מאבק הוא הצליח להדוף אותו מהרכב.

צפירה של רכב מקפיצה אותו, הוא מביט במראה הנהג ברכב מאחור מסמן לו לנסוע, הוא מביט לשמאלו

הקבצן נעלם, הוא מביט ימינה ושוב שמאלה אין זכר לקבצן, צפירה נוספת של הרכב מאחור, מלווה בתנועות עצבניות של הנהג והוא החל לנסוע.

לאחר נסיעה של כמה דקות שהוא עדיין לא נרגע ממה שקרה החליט לחזור, ביצע פניית פרסה וחזר לצומת ההיא, עצר את הרכב בצד יצא ממנו והחל לחפש אחר הקבצן אך לא מצא אותו, לאחר כרבע שעה

החליט לוותר ולנסוע לעבודה ולשכוח מזה.

יום ראשון אופייני  בעבודה, לחץ, שיחה ועוד שיחה, שעה ועוד שעה, כך חולף לו היום.

13:40 "עוד שעתיים נגמר לו עוד יום", חשב לעצמו כשעוד צלצול טלפון קטע את מחשבתו

"אשראית, שלום, מדבר אלון לשירותכם", "הלו, הלו", קרא מספר פעמים ללא מענה מהצד השני

"הלו, הלו", ניסה שוב משלא זכה למענה, עמד לנתק כשלפתע נשמעה לחישה "הם באים בשבילך"

הוא נבהל, "מי זה? ", צעק לתוך האוזניה,  שקט מטריד מהצד השני, "מי זה?, תענה לי לעזאזל", הוא הרים את קולו, כשלפתע הבחין בחבריו לעבודה שמביטים בו בדאגה, ואז שוב נשמעה לחישה "הם באים בשבילך".

הוא ניתק את השיחה בבהלה ויצא בריצה ממקום העבודה, נכנס לרכב והחל לנסוע, מבלי לדעת לאן רק ידע שהוא חייב לנסוע משם.

כעבור מספר דקות כשהוא בנסיעה הדליק את הרדיו השיר שהתנגן הוא "רבות הדרכים"  של דניאל סולומון,הוא החל לשיר עם הרדיו ולאט לאט החל להירגע.

הוא החליט שהוא נוסע לים להמשך היום לנקות את הראש, שלוש שעות על שפת הים בשעות בין ערביים

בהחלט עשו את שלהם ולאחר השקיעה כשהוא רגוע ושליו חזר לביתו.

דבר ראשון נכנס להתקלח, להתנקות מהיום הזה.

הוא נתן למים לזרום מעל ראשו ולשטוף את גופו, לאחר כעשרים דקות סגר את הברז, הוא החל להתנגב

תחילה ראשו, השיער ופניו כשהוריד את המגבת מפניו הביט במראה ושם  בין האדים נכתב "הם באים בשבילך" ,הוא נרתע לאחור, נתקל בדלת ואז נשמעה הלחישה ,"הם באים בשבילך", הוא יצא מהמקלחת במהרה כשרק מגבת לגופו הרטוב, מחפש לראות אם יש מישהו נוסף בבית.

חושך מסביב, מרים את מתגי האור אך האור לא נדלק.

חדר אחר חדר ללא הצלחה, לפתע הטלוויזיה נדלקת, שלג על המסך וכיתוב באותיות ההולכות וגדלות

עד שהן מכסות את המסך "הם באים בשבילך".

הלחישות מתגברות ונשמעות עתה קרובות מתמיד וברצף, "הם באים בשבילך, הם באים בשבילך, הם באים בשבילך", לפתע דפיקות בדלת.

הטלוויזיה כבתה, האורות נדלקו ושקט השתרר בדירה, עוד דפיקות בדלת.

הוא ניגש בחשש, הביט מהעינית, הם עמדו שם בסרבלים רשמיים שלא השאירו מקום לטעות

"מי שם?", שאל רק בכדי לשמוע את התשובה

"מ HOT", ענו לו מעברו השני של הדלת, "באנו להתקין לך כבלים, לא הודיעו לך שאנחנו באים בשבילך?"