ובעצבונות, פכי העצבונות הקטנים הגדולים עלינו כל כך, בהם נהגה יומם ולילה. והם מעורבים בנו ואנו חיים בהם. לא נישיר מבטנו. ימים של חול, רב, רב לנו. נשמה כואבת בגופנו היא כותבת בנו סימנים.
תפילת אנשים קטנים.
התנערות פקוחה סכינים, הסתכנות בהרמת עיניים לתקווה. דבור גבוהה: בניין מתוך מטען העצב, שכונת גבעת העצב. אברות תקווה נפרשות עלינו, רק הספק מכביד זעמו, הוא מכשילנו שוב פכים קטנים מעבר לנהר. גדול כל כך מאיתנו. אנו שוב מתראים בעצבונות.
תגובות