לאת-לאת עוברות שניות. עליו למות - עליו לחיות. נגדנו כל הגיהנום. אין יציאה מהתהום. דקות, שעות, ימים, שנים בוכים על ילד ההורים. זוכרים שהוא היה מקסים, וזכרונו - נשאר, בפנים. לאט-לאט עוברות שניות. עוד ילד כבר איננו עוד. אחיו רואה אותו חלום, שבו עדיין ממציא שלום. נותרו תקוות, הכח מת. הטוב נלכד. הרע שולט. ובשחקים - גם שם שקט. גנבו לנו את האמת. לאט-לאט עוברות שניות, עד שקפאו לנו דמעות. פתאום התחילו בני אדם להישמד מהעולם. דקות, שעות, ימים, שנים על הקברות של חיילים כותב זקן אותם מילים: "הוא מת למען החיים". לאט-לאט עוברות שניות באש לזכר נשמות... *כל הזכויות שמורות ליבגני קמינסקי 27.12.2002