[ליצירה]
אני חייב להודות שזה מעניין..זה מקסים,ומסקרן בטירוף..זה נשמע כמו מונולוג מהיר של מחשבות מתרוצצות בשלהי לילה לבן שהועבר בהמתנה לאדם שלא יבוא בזמן הקרוב..
את לא חייבת לחכות לו..תסתכלי בירח ותראי שם את פניו,הוא יחייך,ואת תראי שהוא חושב עלייך כמו תמיד,ורק מחכה שתביטי למעלה ותחייכי בחזרה..ואז הכוס המלאה בריק שמונחת לצד מיטתך,תתמלא בזכרונות,ובאהבה רחוקה שלאט לאט תתקרב ותכנס אל תוך ליבך...=]
מדהים!
תודה...
[ליצירה]
שמתי לב ל"אבנים לבנים" ועדיין לא ממש הבנתי..אשמח להסבר..
ועכשיו לעיקר,שיר יפה,כי באמת חסרים אנשים שיראו את העולם בקצת צבע ולא רק בשחור ולבן,בים ואדמה..יש גם דברים באמצע..עולם שלם של צבעים וגוונים נמצא בו..קצף הגלים,הרוח הנושבת,החול שנכנס בין האצבעות ברגליים,האופק הנמתח עם השקיעה הרחוקה שלעולם לא נוכל לגעת בה..ועוד ועוד...=]
מקסים!:)
[ליצירה]
שפה מעוררת השתאות..באמת!כלכך מזכיר את שיר השירים..יפה לך!אין ספק שהצלחת...
אתה מדבר הרבה על אהבה כאובה שמתרחקת אבל לא עד הסוף..היא תמיד נשארת באופק,וזה עוד יותר כואב..לראות משהו ולדעת שאתה לא יכול לגעת בו..=\
שוב,מקסיייים!!
תודה לך..
[ליצירה]
לשקם
להמשיך
את הפחד,
להרחיק.
עתיד
רחוק
ורוד
חלום?
אולי,
אך בלי
יאוש,
לעולם
כלל!!!
ממש מרגישים את הכאב מתוך השיר..כל מילה ומילה,כואבת..אולי לא מתאים שאני זה שאגיד זאת,אבל לשקוע עמוק עכשיו,זו לא הדרך..צריך לקום מן החורבה ולהמשיך הלאה!
יפהיפה!
[ליצירה]
וואו...
חזק..אני יכול להבין בערך את המקרה..=\
אבל הגדולה בנסיך,שהיה כה תמים וטוב כלפי שניהם...
לרוב לא כך הדבר...הלוואי וכל בני האדם יהיו כמו אותו הנסיך...
תתחדשי!=][=
תודה לך!
[ליצירה]
אויש...=\ זה עצוב...כשהעצב מקדים אותך לכל מקום אליו תגיע-אתה לא תגיע רחוק...לפעמים צריך כמו "לתחמן" את העצב הזה..וככה לשכוח ממנו לעולם..ותתני לו לצאת רק כשצריך..כי עולם ללא עצב הוא לא עולם וכמו כן על החיים...תנסי לחייך למרות הכל..חיוך עצוב הוא הדבר הכי הכי נוגה בעיניי...ואחרי שנותנים את החיוך היחיד הזה,מתמכרים אליו ולא נותנים לא לעזוב אותך...=]
שיהיה רק טוב והכי חשוב שמח!:-)
תודה לך...!
תגובות