בס"ד

נוף החלון פרוש לפניי,

מתיישבת לנשום מעט מן האויר הקר,

רוח החורף הקרירה מנשבת בעלים,

והריח...

חזק מאין כמותו.

מתחדשת הפריחה,

אט אט,

מבקשת לרוץ אל תוך מציאות הטוב,

אך כושלות רגליי,

"קודם לפעול בפנים"

-הן כמו לוחשות,

ואני,

פורשת ידיי באויר הקר

כהייתי ציפור,

פעם פה,

פעם שם,

ומבקשת מקום,

מקום לנשום בו...