אחרי שעברתי בשקיקה על כל יצירותייך, עצרתי לנשום ולהגיב. מדהים.
את זו אהבתי במיוחד, המאמץ של האדם לקרוע את עצמו מן האדמה ומשורשיו - זה נכון בכל כך הרבה תחומים של החיים.
האדם כל כך קשור לאדמה, כל כך מחובר לשורשים.
וקשה לעקור את השורשים, קשה. כואב.
עם זאת הוא צריך ללכת. על האדם להתקדם, אדם לא יכול להשאר נעוץ במקום אחד, גם אם זה נחמד. אדם הוא יצור מהלך "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה"
עם הכאב האדם מכריח את עצמו לעקור את השורשים כדי שיוכל להתקדם, להתפתח.
מסר חשוב.
ציור יפה.
הראש והשמש עשויים טוב. החיפוף בידיים קפץ לי לעיניים..אני צריך להתרגל לראות את הטוב, נראה לי. הרעיונות שלך פשוט גדולים. לא הבנתי מה הקשר לכל מה שמסביב, אבל יכול להיות שזה לא קשור, סתם יפה.
[ליצירה]
אחרי שעברתי בשקיקה על כל יצירותייך, עצרתי לנשום ולהגיב. מדהים.
את זו אהבתי במיוחד, המאמץ של האדם לקרוע את עצמו מן האדמה ומשורשיו - זה נכון בכל כך הרבה תחומים של החיים.
[ליצירה]
רעיון נהדר
האדם כל כך קשור לאדמה, כל כך מחובר לשורשים.
וקשה לעקור את השורשים, קשה. כואב.
עם זאת הוא צריך ללכת. על האדם להתקדם, אדם לא יכול להשאר נעוץ במקום אחד, גם אם זה נחמד. אדם הוא יצור מהלך "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה"
עם הכאב האדם מכריח את עצמו לעקור את השורשים כדי שיוכל להתקדם, להתפתח.
מסר חשוב.
ציור יפה.
[ליצירה]
כי האדם הוא עץ השדה..
הראש והשמש עשויים טוב. החיפוף בידיים קפץ לי לעיניים..אני צריך להתרגל לראות את הטוב, נראה לי. הרעיונות שלך פשוט גדולים. לא הבנתי מה הקשר לכל מה שמסביב, אבל יכול להיות שזה לא קשור, סתם יפה.
[ליצירה]
אכן - "הייתי תוחם את הארץ הזאת, בקרני מוות..." זה המשפט הכי חזק של השיר, למרות הסיום החטוף, המנסה לגנוב את ההצגה. רעיון השיר והדרך ביצוע מאוד מוצליחם. משאיר תחושה חמצמצה... למה רק אחרי תיחום בקרני מוות יהיו דמעות הנופלים כחיוכים? הרעיון יפה, אבל עצוב כל כך. אני מעדיפה לחשוב ש"הם" מחייכים ומחכים לנו, בזמן שאנחנו עוד כאן, מתגעגעים חסרי ברירה ובוכים.
תודה.
[ליצירה]
ישי, זה מקסים!!
ממש נהנתי לקרוא סיפורת שלך (לא שאני לא נהנית מהשירים הממורכזים).
הרעיון יפהפה. המבנה - מושלם. רק לא אהבתי את זה שכתבת את שמות החיצים - זה נותן רמז יותר מידי ברור לסוף, עדיף פשוט להפתיע עם המשפט האחרון וזהו.
תודה!
[ליצירה]
מַההההההה
ציידת, לא יכולתי שלא להגיב להערתך - העולם והבריאות ניתנו לאדם לשימושו, תפתחי את הספר... כמובן שהשימוש צריך להיות מתחשב, חכם, לא מזיק, והייתי אפילו אומרת "אוהב", אבל בטח שלא באנו לעולם הזה לשמור ולשמר את כל הסובב אותנו כבמוזאון- מנקים את האבק שמעל הזכוכיות... והיש שימוש יותר עילאי לחומר חי מאשר להיות חלק ביצירת אומנות?! אז ל-מה כן מוצדק להשתמש בחומרים לדעתך?
אגב, חיים, הברק זה שמן זית או סתם פוליש?
אחלה כבשה. מה הגודל?
[ליצירה]
לא רציתי להיות הנודניקית היחידה, כי באמת התרשמתי מהשיר, אבל שלושת הזקנות המיטולוגיות, זה עיוות מאוחר יותר. במקור מדובר על the maid, the mother and the crone, שזה אומר שאחת צריכה להיות צעירה מאוד, אחת אימהית והאחרונה זקנה. הייתי ממש מציעה לך לקרוא "Sandman" של נייל גיימן. היצירות שלך ממש מקבילות לקו שלו.
נהנית מאד.
[ליצירה]
אאאאאאאאאאה!!! אשר העתיק ממני!!! הזוי...
לציור הזה רקע נחמד - ישבתי באוטובוס חיפה-ירושלים, וחייל טירון אחד ראה אותי מציירת משהו אחר, והתחיל לספר שגם הוא מצייר, בעיקר ציפורים, אבל שהוא לא יודע איך ליצור רקע מתאים להם. הוא ביקש להדגים לי, וצייר ציפור כ"כ אוירודינמית, שהייתי חייבת להמשיך אותה בקוים גולשים - מה שהביא להמשך הרעיון.. (האם זה אומר שהיצירה היא רכוש צבאי?) : )
אז תודה על ההערות ותודה לצה"ל.
[ליצירה]
לחסוך בבולשיט
אהבתי. מאוד אפילו. צריכים להדפיס את השיר הזה - אם עוד אנשים היו קוראים אותו, המון בולשיט היה נחסך מאוזנינו בשעות הכי שבריריות שלנו... תודה.
[ליצירה]
נחמד, אבל זה בערך כמו שאני אספר את סיפורם המרתק של אינדיאנים באמאזונס שהצליחו להלחם בציידי אבני חן וחיות בר אקזותיות, בתחילת המאה השמונה עשרה, בגבול בין ברזיל לקולומביה.... זה לא הדבר הכי מדבר אל האנשים כיום...
תגובות