פרמתי אתמול, את כל הכבלים (היא קראה לי פעם, כותר-קשרים) (ופעם גם "מגרש המשחקים שלי") אחר זמן, כבר פתחתי מולי, כמה ערוצים. ערוץ אחד לנוסטלגיה (במיטה, עיניים בדמדומים) את השני, הקציתי, לקצת אקטואליה, (בסלון, אל-מול הנצנוצים) הכבלים פשטו-נמסו לקול גלגול צחקוקי, (היתה שם יד, שמושטת לקראתי)