אני ממלמלת בשקט
תפילה חרישית
"אנא אלי, עשה אותי
כלי
לשליחותך".
ולך אומרת
עסה אותי
עסה.
חזק.
צבוט בגב
עסה,
ועשה שאבכה.
אמונה תחיה
-
פשטות
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ההתחייבות לחרוז מקלקלת את השורה. [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא אני לא. הרגשתי שזה משהו פחות מוחשי ויותר רעיוני. איזושהי הרגשה מוזרה וקשה... [ליצירה]
- [ליצירה] בועז - יפהפה. כתוב נפלא. מתוק מדבש. (נראה לי שהמעבר בין "והשמש דבש" לבין "ובלי בלי ירח" מהיר מדי. פתאום הלילה רד???) [ליצירה]
- [ליצירה] אביב וסתיו, אהבתי מאוד. מתלבטת אם לומר.. אבל הפריע לי קצת שהחרוז בבית האחרון צולע.. זית - זית... זה לא מספיק מעולה.. לעומת כל השיר שהחריזה נשמרת בו מאוד מאוד יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] לא שי. אתה לא יודע. פשוט לא יודע. לא יודע. לא יודע. לא יודע. ועוד פעם. [ליצירה]
- [ליצירה] אינני יודעת מי בעלי הדו שיח. אבל הוא מדהים ומיוחד. אהבתי את ההסמקה בסוף. הבנתי מזה שאתה די מבסוט על עצמך, למרות שמדי פעם נחנקת. שיר טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אני צריכה לראות בזה בגידה???? [ליצירה]
- [ליצירה] לא גרשון. באמת מוזר שאין תגובות, רק עכשיו קראתי וחשבתי שיהיו תגובות. אין ספק שזה עצוב. כתוב ממש טוב. נהנתי לקרוא. אמנם בסוף קצת הלכתי לאיבוד בין האני המספר שמתחלף כל רגע, אבל פשוט נהדר. יש לך את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד. הכתיבה ברמה סגנונית גבוהה ולכן יש תחושה שהקורא קצת לא מבין.. (או שזו תחושתי בלבד... ניחא...) [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן, כרגיל, מתעלמים מההערות המעצבנות, למרות שהן כתובות בידי אומן. כן, אולי יש כאלה שצוחקים ומלהגים, אבל לנו זה כואב. אנחנו בוכים על החורבן. בוכים בשביל כולם. גם בשביל מי שלא יודע לבכות כשצריך. וגם כשחלילה ירצו לפנות את קדומים ובית אל אנחנו נעשה הכל (...) כדי לנסות למנוע. ועד הרגע האחרון, כמו תמיד, נאמין. פשוט נאמין. [ליצירה]
תגובות