והארבה היגיע, הדברים קצת יגעים,
 
אך בגדול כל בני-אנוש תקועים,

במעט רסס נפזר חגב סורר,
 
רק מה, שרויים חיינו בעסק-ביש צורר,
 
מלאך המוות עם חרמשו קצת מזורר

 ומייד החשק לחיים לו מתעורר -
 
 
אך לחש-כחש  הבשר קצת מצמרר.
 
 
 

אז לפחות ננסה שיד-מחמד לא תיגדם,
 
שאיזה רגל לה לא תיקטם,
 
שמוחנו שפי לא יותז,
 
שאף אשך ממרבצו שם לא יוזז
 
שדם רותח בבעבוע לא יוקז
 
שעין לה לא תשפך -
 
וכך, עלי-יקום נוסיף קצת לגחך -
 
 
בשביל שהתליין אותנו יברך.

 
 
בשעת מישמוש צוואר מהיר,
 
הגוף בוהק, מלוא בריאות מגיר,
 
 רק כבד משמן הוא הישבן,
 
מהדק החבל סביב פנים עוטי לבן,
 
והלשון לה תשתרבב  -
 

עולם כמנהגו עדיין מסתובב.