זה מכבר לא רחוק, העב הדולק

מכסה בפנים אטומות את ליבי

איה החמה, וקרנה המחבק

כשקר וקודר הנחש בקירבי.

שאגה עמוקה שוב עולה מתהום

מרעידה, מקוממת, זועקת לשוא

אי עברה השלכת כנחל פתאום

וליבי שוב נותר כעין הכוכב.