חרטום, סעודיה, 04:12


מסוק קל הגיח משמי הלילה הכהים מצפון ונחת על חול המדבר.
יצאו ממנו שני מאבטחים וישראלי מחויט אחד. הוא ניגש לערבי שחיכה שם ליד מכוניתו כבר מעל לחצי שעה ולחץ את ידו. השיחה התנהלה בעברית.
- "הכל מתוכנן, אין לך מה לדאוג" הוא בחר להתעלם מהאיחור של הישראלים.
- "לא חשבתי אחרת. אני סומך עליכם שלא יהיו בעיות"
- "בעיות? אצלנו? הוכחנו את יכולותינו בספטמבר לפני 4 שנים"
- "אני פשוט לא רוצה שום תקלות. חשוב שהכל ידפוק כמו שעון"
- "כמו שעון שוויצרי, יא ראיס"
- "עוד לא"
אחד המאבטחים הגיש לישראלי המחויט מזוודה שחורה נעולה.
-"הנה. זה התשלום השני"
הערבי פתח את המזוודה. כן. החיוך הירוק של פרנקלין העלה חיוך נוסף על פני איש הקשר הערבי. הוא שלף מכיסו את הטלפון הסלולרי וחייג.
- "מרכזיה שלום" ענה הקול בערבית מעברו השני של הקו.
- "קשרי אותי בבקשה לטאבה" ענה הקול מחרטום.
הקו נותק.
- "זהו," אמר, "ניתנה ההוראה להתחיל במבצע"
- "יפה, אני מרוצה ביותר" השיב לו הישראלי "הנה התגמול לך אישית. בני, בבקשה"
בני המאבטח שלף את נשר המדבר שלו, שאליו הוצמד משתיק קול קודם לכן, וגמל לערבי בשלושה כדורים בחזה.
- "קחו את המזוודה" פקד הישראלי המעונב, "אנחנו חוזרים לאותה ארץ, אך לא לאותה המדינה".

 

מצפה טליה, ישראל, 04:30


- "טוב, אני רואה שאליעזר כבר לא יגיע הערב. חבל"
איתמר דביר שוחרר רק לפני חודש ממעצר מנהלתי של שרותי הביטחון של ישראל. הם טענו שהוא מהווה סכנה לביטחון המדינה, אך לא יגעו להסביר איך בדיוק. הוא הוחזק במעצר מעל שנה, הרחק ממשפחתו, ובתנאים בהם מוחזקים טובי המרצחים והטרוריסטים.
איתמר התחיל בכינוס כשרק תשעה מתוך עשרת המזמנים אליה הגיעו. העשירי, אליעזר קופרמן הגיע מביתו בהתנחלות יצהר באיחור קל, והתנצל. לכולם היה ברור על מה הולכת להיות הפגישה. כל המשתתפים היו תושבי ההתנחלויות, רובם אף מהקיצוניות שבהן. מכנה משותף נוסף היה שכולם שרתו בצבא ביחידות קרביות או יחידות מודיעין.מוטי גרוס היה אפילו קצין ב- 8200 לפני שחזר בתשובה.
לכולם היה ברור שזו פגישה להערכת המצב וחשיבה לגבי פעולות נדרשות לאחר ההתפתחויות הפוליטיות. המפלגה הימנית בממשלת האחדות פרשה, והוקמה ממשלת "ימין" הנתמכת על ידי השמאל הקיצוני והמפלגות הערביות.
- "נשארנו לבד" פתח איתמר "אין לנו ייצוג בממשלה, ואיך שנראים הדברים, ממשלת החורבן הזו מובילה אותנו לקראת נסיגה מחלקים גדולים של ארץ ישראל. זה לא ייעצר בגוש קטיף,יהודה ושומרון הם הצעד הבא. הממשלה הזו אינה יכולה להמשיך להתקיים."
אבנר שחר נכנס לדבריו. "אני לא אוהב את הנימה של הדברים. אנחנו מתנהגים כמו מחתרת. צריך לפעול בדרכים דמוקרטיות, לא בטרור".
מלמולים נשמעו מקרב הקבוצה, ונראתה הפתעה על פניהם. עד עכשיו הם פעלו בהפגנות, חלקן אלימות אמנם, אבל פעולות ממש נשמעו מרתיעות.
- "על מה אתה מדבר?" שאל איציק. איציק בו דוד מבית אל, היה רב סרן במיל´ בחטיבת הצנחנים. הו תמה על הדיבורים הנמהרים על פעולות כאלו. "על איזה טרור אתה מדבר, איתמר?"
אבנר שוב התפרץ "אנחנו יודעים מה אתה מתכוון לעשות, איתמר, וזה לא בא בחשבון. זה חסר כל היגיון.עשינו את הטעות הזו עם ראש הממשלה רופין לפני עשר שנים, לא נחזור עליה שוב".
"אבל אין לנו שום ברירה" קבע מוטי גרוס, "אם ראש הממשלה יישאר על כסאו הוא ימיט עלינו אסון. על ההתנחלויות שבנינו במו ידינו בפרט, ועל כל העם בכלל."
הרוחות התלהטו בתוך המגורון על הגבעה המשקיפה על הכפר הפלסטיני א-נבטייה בשומרון. בחוץ שררה רוח אביבית נעימה, כאילו אינה מודעת לסערה שבפנים.
"רבותי", קרא איתמר דביר מקץ שעה קלה, "עלינו להחליט. מי שבעד הפעולה החשובה והקריטית הזו, שירים את ידו". הוא הסתכל על הידיים המונפות וספר אותם. "מי נגד?" שאל וספר שוב. הוא עצם את עיניו ונשם עמוקות. "החלטנו אם כן, ועל כולנו לקבל את ההחלטה".
הם לא ידעו שאיתמר דביר כבר החל להזיז עניינים קודם. הוא היה נחוש לבצע את תוכניתו בטאבה, ויהי מה.

 

ירושלים, ישראל, 5:59


"בוקר טוב מירושלים, השעה שש והנה החדשות מפי רבקה שמיר. מטוסו של ראש הממשלה אריאל בר-און ימריא הבוקר בשעה תשע שעון ישראל מנמל התעופה בן גוריון, וינחת כשעה קלה לאחר מכן בטאבה הירדנית. בטאבה תתקיים הפסגה בין ראש הממשלה הישראלי, ראש הממשלה הפלסטינית הטרייה, אחמד ח´ליל, ואלן מורגן, שליחו הנשיא האמריקני למזרח התיכון. בפסגה צפויים ליטול חלק גם שרי החוץ של ממשלות צפרת, גרמניה ובריטניה. שר האוצר בנימין מתניהו הודיע על בימת הכנסת כי אם לא יאושר התקציב עד לסוף השבוע..."
- "כבה את זה, עשה לי טובה"
- "מה קרה? עצבנית על הבוקר?"
- "איך אני לא אהיה? בעוד שלוש שעות אנחנו צריכים להמריא, וכלום לא מוכן".
שרית בר שלום מנהלת את משרד ראש הממשלה מאז מותו הטראגי של דב ליבנה, הקודם בתפקיד. ליבנה מצא את מותו בתאונת דרכים בדרכו למשרד ראש הממשלה לפני שלושה חודשים. כשנכנסה למשרד כולם נתנו לה חודש לפני שתברח משם, אך לאישה הגנדרנית בת ה- 32 היו שאיפות ליותר מזה, ועודנה שורדת.
שרית התהלכה בעצבנות במשרד ראש הממשלה בירושלים. אתמול הסתיימה הישיבה האחרונה באחת לפנות בוקר. הם סיימו אז את כל התרחישים האפשריים לקראת הפגישה המכרעת עם ראש הממשלה הפלסטיני ח´ליל. רוה"מ התבטא אתמול שאם לא יקבלו הפלסטינים את ההצעה שלו עכשיו, הוא אינו רואה תקווה להסכם בעתיד. בסוף הפגישה שרית החליטה לישון על הספה במשרד, ממילא היא קמה בחמש וחצי.
סידורי האבטחה לנתב"ג עוד לא מוכנים, גם מטאבה לא הגיע דיווח שהכל מוכן. הניירת לא מסודרת, סידורי הפרחים לאשת רוה"מ כשתרד מהמטוס עוד לא הגיעו, ולכל הרוחות, אפילו רוה"מ עצמו עוד לא הגיע.
- "אין לך למה להילחץ, את יודעת. יהיה בסדר"
- "כן. ספר את זה לדופק המהיר שלי. אתה יודע שזה האירוע הרציני הראשון שלי מאז אני פה במשרד.
- "כן, צעירה"
איתן מזרחי, האחראי לאבטחת ראש הממשלה בפסגה בטאבה הגיע לפני שבוע ממטה השב"כ כדי לתאם את סידור האבטחה הנדרשים אישית עם ראש הממשלה בר-און ופמלייתו. לאיתן זה לא היה הפרויקט הרציני הראשון, וגם לא האחרון כנראה. איתן, 43, נשוי פלוס שלושה עובד בתפקיד מאז התקופה של ראש הממשלה רופין המנוח.
על פניה של שרית עלה חיוך ראשון הבוקר. "בוקר טוב אדוני ראש הממשלה".

 

מגדלי עזריאלי - תל אביב, ישראל, 06:21


משאית של מזרני "עמינח" הגיע לשער כניסה 6 בחנייה מתחת למגדל העגול של מגדלי עזריאלי, כבכל שבוע.
- "בוקר טוב שלמה, מה שלומך?" שאל נהג המשאית את השומר בכניסה.
- "כל יום שעובר, טוב יותר" השיב לו השומר בחיוך.
- "עוד מזרנים שלמה, כולם ישנים ואנחנו עובדים כמו חמורים.
שלמה צחק. "כן. כולם ישנים. הפעם הבאתם הרבה מזרנים, אה?" חייך ופתח את השער.
הנהג גיחך. הוא היה בטוח ששלמה משתף פעולה עם הבדיחה, למרות שלא הבין מי זה "הבאתם".
לא השומר ולא הנהג העלו על דעתם שמשאית עמינח השנייה שנכנסה, אמנם לא הובילה מזרנים, אך בהחלט תתרום למנוחה של כמה אנשים".

- "אני בפנים" הודיע סמיר, הנהג השני במכשיר המשאית של משאית "עמינח" הגנובה.
במשך כמה שבועות הוא יצא מהאוניברסיטה בה למד בביר-זית, כדי לתצפת על פעילות המשאיות הנכנסות לבניני עזריאלי. כשמפעילו בחמאס בא לשלם לו את 1500 הדולר שהובטחו לו, החזיר לו אותם סמיר ודרש להיות המבצע בפועל של הפעולה. לא סתם עשיתי את עבודות ההכנה, אמר למפעילו, אני רוצה לעשות את זה. אני רוצה להיות שאהיד.
סמיר נכנס לתוך החנייה ומיקם את המשאית בדיוק במקום בו תוכננה לעמוד, בדיוק במקום בו תגרום להרס הגדול ביותר. עם כמות ה- C4 שיש לו מאחור, זה חייב להצליח.